אינדיג ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה - אלעד

החלטה

לפניי ספיחים מתוך תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה ובקשת רשות להתגונן שהוגשה.

התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום סך 275,220 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, אישרה הנתבעת תוכנית שפגעה בערך מקרקעיהם (להלן:"התוכנית הפוגעת"). התובעים הגישו תביעה לפיצוי בגין הפגיעה במקרקעיה. הנתבעת דחתה את התביעה. התובעים הגישו ערר. ועדת הערר מינתה שמאי מכריע לקביעת הפיצוי המגיע לתובעים. ביום 26.10.11 מסר השמאי המכריע את חוות דעתו בדבר סכומי הפיצוי המגיעים לתובעים. התובעים פנו אל הנתבעת על מנת שתשלם את שנפסק על ידי השמאי המכריע אולם פניות אלה שהיו בחודשים דצמבר 2011 וינואר 2012 לא נענו. כיוון שכך ומכיוון שלא ניתן היה להוציא אל הפועל את קביעותיה של ועדת הערר, הגישו התובעים ביום 19.2.12 כתב תביעה המבוסס על החלטתה של ועדת הערר.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. לטענתה, וכעולה מנספחי בקשתה, היא שילמה לתובעים סך של 244,933 ₪ ביום 20.3.12. לגבי יתרת סכום התביעה העלתה הנתבעת טענת קיזוז בגין הוצאות שנפסקו לטובתה בעקבות התדיינות שנערכה עם התובעים בעניין החלטת ועדת הערר.

במסגרת הדיון בבקשה נחלקו הצדדים באשר לשניים אלה: ראשית, השאלה האם רשאית הייתה הנתבעת במסגרת בקשת הרשות להתגונן להעלות טענת קיזוז המתייחסת להוצאות שנפסקו לטובת חברת ברכת הארץ בע"מ ולא לטובתה. שנית, שאלת זכותם של התובעים להוצאותיהם בהליך זה. ב"כ הצדדים הסכימו כי לפחות בעניין הוצאות המשפט בית המשפט יוסמך לפסוק על דרך הפשרה ( הסכמת ב"כ התובעים בעמ' 2 שו' 17-18; הסכמת ב"כ הנתבעת בעמ' 2 שו' 23).

לעניין טענת הקיזוז שהועלתה לכאורה בשם חברת ברכת הארץ בע"מ דומה כי יש לקבל את עמדת התובעים. חברת ברכת הארץ בע"מ אינה צד להליך זה ולא מצאתי כי זכותה לקבלת ההוצאות שהיוו נושא טענת הקיזוז הומחו כדין לידי התובעת. לא מצאתי כי יש בהוראות כתב השיפוי כדי להקנות לנתבעת את זכויותיה של חברת ברכת הארץ בע"מ להוצאות שיפסקו לטובתה וממילא אין בכתב שיפוי זה כדי ליצור בסיס משפטי לטענת קיזוז בעניין הוצאות אלה. לפיכך, סבורני כי אין מקום לקבל את טענת הקיזוז בנקודה זו ודין בקשת הנתבעת בעניין זה להידחות.

לעניין הוצאות המשפט: לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים לעניין הוצאות המשפט שראוי להשית, לרבות השלב הדיוני בו הסתיים בירור העניין, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 13,000 ₪.

סיכומם של דברים: טענת הקיזוז שעמדה לחברת ברכת הארץ בע"מ ואומצה על ידי הנתבעת נדחית. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך כולל של 13,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.