אינדיג ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח'

החלטה

לפניי בקשה של הנתבע 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), למחיקת התביעה נגד הנתבע 2, מר יחזקאל מנסור (להלן: "מנסור").

התביעה היא תביעה כספית בגובה 10 מיליון ₪ שהוגשה נגד הבנק ומר מנסור ועילותיה הן חוזיות ונזיקיות.

לפי התיאור בכתב התביעה התובע 1, מר משה אינדיג (להלן: "אינדיג") החזיק יחד עם שותף נוסף, מר אשר נאמן (להלן: "נאמן" וביחד: "השותפים") במפעל מחזור נייר ומפעל מזון בתחום הפטריות. בשנת 2009, עת החליטו השותפים להיפרד, נוהל משא ומתן ביניהם, אשר, לטענת התובע, הן הבנק והן מנסור היו מעורבים בו.

נטען בכתב התביעה כי מנסור הבטיח באופן אישי לאינדיג שיינתן לו סיוע ואשראי חדש למפעל הפטריות, אשר היה אמור להיוותר ברשותו לאחר פרידת השותפים. הבטחה זו ניתנה, לטענתו, מחוץ להליכי המשא ומתן, שלא בידיעת נאמן, והיא נעשתה מיוזמתם של הנתבעים. ואולם, לפי הנטען בכתב התביעה, לאחר שנפרדו דרכי השותפים, נקלעו הנתבעים למחלוקות עם נאמן, אשר בסופן, לטענת אינדיג, הופטר נאמן מחובו לבנק, ובהמשך התכחשו הנתבעים לחובתם, הנטענת, להעניק אשראי לפעילות מפעל הפטריות שנותר בידי אינדיג. עובדה נטענת זו, גרמה, לטענת התובעים, לכך שכל הפעילות הכלכלית של המפעל ירדה לטימיון. על יסוד האמור טוענים התובעים כי הנתבעים ניהלו עימם משא ומתן בחוסר תום לב, תוך הסתרה והטעיה.

הטענה בגינה עותר הבנק לסילוק התביעה כנגד מנסור, היא שבתקופה הרלוונטית המתוארת בכתב התביעה שימש מנסור כסגן ראש החטיבה העסקית בבנק, וליווה את פעילות התובעים מתוקף תפקידו, ולכן לא היה מקום להגיש נגדו תביעה אישית. נטען כי על פי העולה מכתב התביעה לא מתקיימים התנאים להטלת אחריות אישית על מנסור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה (הבנק או מנסור לא הגישו מטעמם תשובה לתגובת התובעים) מצאתי לדחות את הבקשה, מהנימוקים המפורטים להלן.

ראשית, הבקשה לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבנק נימק מחדל זה בכך שטען כי הבקשה מבוססת על כתב התביעה ועל טיעונים משפטיים, אלא שלא כך הדבר. בבקשה הועלו עובדות שלא מופיעות בכתב התביעה, ועליהן נסמכו טענות הבנק. כך למשל צוין כי מנסור "שימש בתקופה הרלבנטית כסגן ראש החטיבה העסקית והאחראי על מרכזי העסקים בבנק ומתוקף תפקידו ליווה את פעילותם הפיננסית של התובעים" (סעיף 3 לבקשה); וכן בסעיף 15 לבקשה צוין כי מנסור "לא חרג מגדר הפעילות הרגילה והשגרתית של תפקידו, ואין חולק כי פעל בשם הבנק בלבד. כלל מעשיו נעשו בתיאום עם המדיניות בבנק בכל הנוגע לניהול מו"מ עסקי, וטיפול בהסדרת חובותיהם של החייבים לבנק". על יסוד העובדות המתוארות בסעיפים אלו, ובפרט בסעיף 15 לבקשה, טען הבנק כי לא מתקיימת בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, חובת זהירות של מנסור כלפי התובעים. משהועלו טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר, דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה לבדו.

שנית, ולמעלה מן הדרוש, דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים.

טענת הבנק בעיקרה היא כי אין לנתבעים כל עילה כלפי מנסור מאחר והתנהגותו לא חרגה מפעילותו הרגילה והשגרתית של תפקידו. לפיכך, ובשים לב לפסיקה הקובעת כי ניתן להטיל חובת זהירות על נושא משרה רק במקרים בהם בוססה מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) (1997)), טוען הבנק כי יש למחוק את מנסור מהתביעה.

הטענה שהתובעים לא טענו כי מעורבותו של מנסור חרגה מגדר הפעילות השגרתית של הבנק אינה מצדיקה את מחיקת התביעה נגדו. בשלב זה לא נדרשים התובעים להוכיח חריגה כאמור, ועניין זה טעון בירור עובדתי שייערך במסגרת התובענה. הכלל הוא שתביעה תסולק על הסף מחמת העדר עילה רק באותם מקרים נדירים שבהם ברור כי גם אם התובע יוכיח את כל טענותיו, לא יזכה בשום פנים ואופן בסעד המבוקש על ידו. לעניין זה, אין אנו נזקקים לטענות ההגנה של הנתבע ויש לבחון רק האמור בכתב התביעה על נספחיו.

בשלב זה, מעיון בכתב התביעה, לא ניתן לקבוע כי גם אם התובעים יוכיחו את כל טענותיהם לא יוכלו בשום פנים ואופן לזכות לסעד ממנסור. בענייננו, הטענות שהועלו בכתב התביעה מייחסות לנתבעים התנהגות חסרת תום לב, הטעיה ומרמה, ומייחסות למנסור אחריות אישית לכך. התובעים טוענים כי מנסור הוא שהבטיח הבטחות לאינדיג, באופן אישי, מיוזמתו. עילות התביעה, כפי שהוגדרו בכתב התביעה, הן עילות חוזיות ונזיקיות. לא ניתן לומר על כן כי לתובעים אין סיכוי, ולו קלוש, לזכות בסעד כנגד מנסור, לדוגמא בטענתם להתנהלות חסרת תום לב, וזאת בהתאם לפסיקה הקובעת כי עקרונית מוטלת על מנהל שהיה צד למשא ומתן אחריות אישית לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (ע"א 230/80 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713 (1981)). בנוסף לפי הלכת ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981) וכן ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661, 696-695 (1994), אין מניעה להטיל אחריות בנזיקין על אורגן, לצד הטלת אחריות נזיקית על התאגיד עצמו, אם האורגן הוא שביצע את מעשה העוולה מטעמו של התאגיד.

אשר על כן הבקשה נדחית.

הבנק ישא בהוצאות התובעים בסך 5,000 ש"ח.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.