אין חובה בדין להעלות בהזדמנות הראשונה טענה בדבר התיישנות שומה

1. המבקש, המערער בערעור שבכותרת, מר אוסאמא פחמאווי (להלן – המבקש), הגיש "בקשה למחיקה/דחייה על הסף של חלק מהשומה מחמת התיישנות ו/או העדר סמכות מטעם המשיב" (להלן – הבקשה).

טענות המבקש:

2. המשיב הוציא ביום 17.6.2015 שומת תשומות, במסגרתה לא התיר למבקש את ניכויו של מס התשומות בגין 8 חשבוניות של חברה בשם שרונית ושל חסן טארק. על פי הנטען בכתב התשובה מטעם המשיב שומת התשומות נשלחה אל המבקש ביום 17.6.15 ומאחר ולא הגיעה ליעדה שלח המשיב את השומה למייצגו ביום 29.7.16.

3. טענת ההתיישנות או העדר הסמכות נשוא הבקשה מתמקדת בחמש מבין 8 החשבוניות נשוא הערעור, אשר הוצאו בתאריכים 30.1.10 (שתי חשבוניות), 30.5.10, 30.6.10 ו- 30.7.10 (להלן – החשבוניות נשוא הבקשה).

            המבקש מבסס טענותיו בבקשה על הוראת סעיף 79(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן – חוק מע"מ), שכותרתה "תיקון שומה וקביעת מס", ולפיה הוסמך מנהל מע"מ לתקן שומה או קביעת מס תוך 5 שנים מיום שנעשו, בין בעצמו ובין לבקשת הנישום, אם מצא שאינן נכונות.

4. בהתאם לכך, ובהתבסס על הלכת סמי (ע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים נ' משה סמי ואח') (להלן – הלכת סמי), מאחר והשומה נשלחה אל מייצגו של המבקש רק ביום 29.7.2016, ומאחר ו"למיטב ידיעתו" של המבקש החשבוניות נשוא הבקשה דווחו במסגרת המועד החוקי – הרי ששומת התשומות שהוצאה לו ביחס לחשבוניות הנ"ל - הוצאה לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.

5. טענת ההתיישנות הועלתה בהזדמנות הראשונה שהתאפשר למבקש – קרי: בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בערעור דנן ביום 2.11.16, ואין לזקוף לחובת המבקש את אי העלאת הטענה במסגרת הדיון השומתי או בהודעת הערעור, מקום בו עסקינן בחיוב במס תשומות אשר עשוי להביא לקיפוחו ולפגיעה בקניינו ובאינטרס הציבורי בהפעלת סמכויות המשיב "בצורה הגונה".

תגובת המשיב:

6. טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. המבקש לא טען להתיישנות בשלב ההשגה ואף לא בהודעת הערעור הפורמאלית שהוגשה מטעמו, אלא העלה אותה לראשונה רק במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 2.11.16.