אימן עוני נ' יאסר מוסטפא

פסק דין

ביום 13.12.08 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי הרכב של התובע ושל הנתבע.

לטענת התובע, הנתבע עמד עם רכבו בצד ימין של הכביש. לפתע, כשהוא הגיע מול רכבו של הנתבע, עשה הנתבע סיבוב פרסה שמאלה ופגע בו. כתוצאה מכך הוא איבד את השליטה ופגע בחומה שהיתה בצד שמאלו. כך נפגע רכבו מאחור על ידי רכב הנתבע ומקדימה על ידי החומה ונגרמו לו נזקים בסך 22,648 ₪ לפי חו"ד, וכן שכר השמאי בסך 2,305 ₪ ובסה"כ 24,935 ₪, אותם הוא תובע בתביעה זו.

הנתבע טען בכתב ההגנה כך:

"3.ד. מוכחש האמור בסעיף 6 לכתב התביעה, הנתבע יטען כי התובע הוא זה שגרם לתאונה נושא התביעה כאשר הנתבע נהג את רכבו ביג'ו 306 יחד עם שני נוסעים נוספים בכביש באמצע העיר רמאללה כשהוא נוסע בצד ימין של הכביש (כביש חד סטרי) והתכוון לפנות שמאלה, אזי נגח במהירות רבה מצד שמאל של הרכב, רכבו של התובע אשר נסע בניגוד לכיון הנסיעה תוך כדי חציית קו הפרדה רצוף ופגע ברכבו של הנתבע בצידו השמאלי פגיעה קשה".

בדיון הסביר הנתבע שאין הכוונה שהוא נסע בכביש חד סטרי אלא מדובר בכביש שבו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. הנתבע נסע קדימה והתובע אחריו. הנתבע נסע בצד שמאל של נתיב נסיעתו, כשהוא מתכוון לפנות שמאלה, ואז התובע עקף אותו תוך חציית קו הפרדה לבן ובנסיעה מהירה ורכב התובע פגע בו.

הצדדים העידו בפני וכל צד חזר על טענותיו. מתוך החקירות התברר גם שהמשטרה הפלסטינאית הגיעה למקום התאונה ולאחר שהצדדים הגיעו לתחנת המשטרה קבעה כי הנתבע אחראי לתאונה. לטענת הנתבע הוא לא נחקר כלל במשטרה הפלסטינאית ונקבע שהוא אשם מבלי שניתנה לו הזדמנות למסור את עמדתו.

כאמור, עמדת הנתבע בעדותו היתה למעשה הפוכה לגמרי מזו שנכתבה בכתב ההגנה. בעוד שבכתב ההגנה נכתב כאילו מדובר ברחוב חד סטרי שבו נסע הנתבע בצד הימני וביקש לפנות שמאלה. בדיון העיד הנתבע כי מדובר בכביש דו סטרי בו הוא נסע בצד שמאל של הנתיב הימני על מנת לפנות שמאלה. בנוסף לאמור אין להתעלם מקביעת המשטרה של הרשות הפלסטינאית שהיתה במקום ובדקה את ממצאי התאונה.

מאידך, גם אם התאונה ארעה כפי שטוען התובע נראה כי לו היה התובע נוהג בזהירות רבה יותר היה ניתן למנוע את התאונה או לפחות להקטין את נזקיה. התובע, שמכיר את האזור בהיותו תושב האזור, ידע כי יש במקום אפשרות של פניה שמאלה והוא אף ראה את הנתבע נוסע לפניו. התובע היה צריך איפוא להאט את מהירות הנסיעה ולעקוף בזהירות את רכב הנתבע. בהעדר זהירות כאמור יש ליחס לתובע רשלנות תורמת שאותה אני מעמיד על 30%.

התובע המציא חו"ד וממנה עולה כי נזקיו היו 22,648 ₪, התובע לא המציא את הקבלות המקוריות של התיקון ולפי עדותו התיקון נעשה אצל מישהו שהוא מכיר ואשר הסכים לפרוס למספר תשלומים את עלות התיקון. בענין זה היתה עדותו של התובע מבולבלת כאשר מחד אמר ששילם כבר את כל הסכום ומאידך אמר שטרם שילם ראו עדותו בעמוד 5 שורות 9 – 3 . בנסיבות אלה יש להפחית סכום נוסף מסכום התביעה.

יש לציין גם כי הן התובע והן הנתבע העידו כי היו איתם ברכב נוסעים נוספים ואולם אלה לא הובאו להעיד.

התוצאה היא איפוא שבניכוי הסכום בשל יחסי החברות בין התובע לבין בעל המוסך ובניכוי הרשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 14,000 ₪ וכן את שכ"ט השמאי בסך 2,305 ₪ ובסה"כ 16,305 ₪ וכן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,600 ₪.

התובע הפקיד סך של 1,500 ₪ ויש להחזירם לתובע.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"א, 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית : כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: