איל שומרוני כהן נ' דסאו

החלטה

להכרעתי בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר; סכום התביעה הכספית - 4,334,459 ₪ הוא הסכום שהתובע טוען לו מאחר שלדבריו הפר הנתבע התחייבות לתשלום תמורה שנקבעה בין הצדדים בגין פעולות ייזום וליווי בענין התקשרויות שונות.

לכתב התביעה צרף התובע כתב התחייבות חתום על ידי הנתבע.

התובע, (להלן: "המשיב") הינו עו"ד במקצועו ובשנים האחרונות עוסק גם בייזום וליווי מיזמים עסקיים;

הנתבע, (להלן: "המבקש") הינו איש עסקים שעיקר עיסוקו בתחום הנדל"ן, האירוח והיהלומים.

לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים וכתבי התחייבויות חתומים על ידי המבקש, המעידים, לטענת המשיב על התחייבויות המבקש לתשלום הכספים שנתבעו בכתב התביעה.

לטענת המבקש המשיב, שהוא כאמור עו"ד, ניצל לרעה את מערכת היחסים החברית ביניהם ואת האמון המוחלט שנתן בו, והחתים את המבקש על כתבי התחייבות שאינם אלא 'חוזים פסולים' על פי דין, תוך הטעייתו.

לטענת המבקש שירותי ה"ליווי והייזום" של המבקש אינם אלא עיסוק ב"תיווך במקרקעין", עיסוק האסור על המשיב, בהיותו עו"ד ובהעדר רישיון לכך, ממילא מקבלים הדברים משנה תוקף, כך לטענת המבקש, עקב היות המשיב עורך דין שחזקה עליו כי הוא מכיר את הוראות הדין, משכך סבור המבקש כי אין המשיב זכאי לכל תשלום בגין פעולותיו.

עוד לטענת המבקש אין הוא צד לכתבי ההתחייבות שצורפו לכתב התביעה והמבססים לטענת המשיב את חבות המבקש הנטענת בתביעה, ממילא אין הוא חב מכוחם, שכן אלה נעשו בשם חברת גולן מלאכת מחשבת בע"מ ועבורה; עוד טען כי כבר אינו בעל השליטה בחברה.

לא רק זאת אלא שלטענת המבקש אין המשיב זכאי לקבל כל סכום מהמבקש מאחר שהעסקאות לא יצאו אל הפועל ו/או בוטלו באופן השולל כל זכות של המשיב לקבל תמורה כלשהי המותנית בביצוע העסקאות.

לטענת המבקש בכתבי ההתחייבות שניסח המשיב ואשר עליהם החתים את המבקש לא הגדיר המשיב כי המבקש יחויב באופן אישי לשלם למשיב את שכרו, וכי ניסח את כתבי ההתחייבות באופן שאיננו חד משמעי אך במטרה להכשיל את המבקש, משכך, ומאחר שמנסח כתבי ההתחייבות הינו עו"ד במקצועו הרי שהכלל כי יש לפרש את ההסכם לרעת המנסח נכון שבעתיים ויש לקבל את פירוש המבקש לכתבי ההתחייבויות, קרי: העדר כל התחייבות אישית של המבקש.

זאת ועוד, לבד מכך שכתבי ההתחייבות אינם מקימים לשיטת המבקש התחייבות אישית שלו, הרי שעל פי כוונת הצדדים ואומד דעתם היה ברור לשני הצדדים בעת החתימה כי המבקש איננו צד להתחייבויות אלא חברת גולן.

בנוסף, טוען המבקש כי סכום התביעה מופרך ומוגזם ואיננו תואם את הנטען בה, כך שגם אם יוכיח המשיב את כל טענותיו האמורות בה לא יהיה הוא זכאי לקבל את הסכומים שנתבעו.

במסגרת בקשת רשות להתגונן נחקר המבקש ביום 11.4.2010 על תצהירו.

לאחר שנתתי דעתי לדברי המבקש בחקירתו ולאחר עיון בסיכומי הצדדים, בתצהירים ובתובענה על נספחיה, ובשים לב להלכה בסוגיית רשות להתגונן מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה.

ראשית לענין ההלכה הנוהגת שנראה כי אין צורך להוסיף מילים רבות בנושא רשות להתגונן, ולפיה לא תינתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ. עירית חולון פ"ד נב (1) 390) אשר צוטט בע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ).

מעיון בחקירת המבקש מצאתי כי למבקש טענות המאפשרות מתן אפשרות להתגונן ובהחלט לא אוכל לומר כי "ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 הנ"ל); בוודאי אינני יכולה לקבוע כי בידו אך 'הגנת בדים'.

"החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב". (ע"א 10189/07 הנ"ל).

הגם שלכתב התביעה צורפו כתבי ההתחייבות המהווים לשיטת המשיב הודאת בעל דין לחיובים הנטענים בכתב התביעה, הרי לא ניתן לצאת ידי חובת בירור טענות המבקש נגד כתבי ההתחייבות, בלי להדרש להן בדיון לגופן של טענות, ומשכך יש לאפשר למבקש להתגונן מפני התביעה. ברור כי טענות להטעיה, טענות כי העסקאות המפורטות בכתבי ההתחייבות או למצער חלק מהן בוטלו ו/או לא הבשילו לכדי עסקה ועל כן אין המשיב זכאי לעמלה בגינן; או טענות כי בחלק מן העסקאות היו תנאים מתלים שכלל לא התמלאו ועל כן לא השתכללו לכדי עסקאות; ו/או טענות לפיהן הוצא כתב ההתחייבות תחת ידיו במרמה, וכן טענות כי המבקש איננו החייב מכח כתבי ההתחייבות אלא חברת גולן ו/או טענות כי כתבי התחייבויות אלו הינם בגדר "חוזים פסולים".

כל הטענות האמורות ראוי שיתבררו בהליך גופו ובודאי לא ניתן לומר בשלב זה של הדיון כי הטענות הללו ביחד או לחוד מהוות הגנת בדים ובודאי שלא אוכל לומר כי "ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 הנ"ל).