איל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובעת ילידת 1.1.51, נשואה ואם ל-5 ילדים בגירים, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שארעה ביום 24.4.08 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1956 (להלן: "החוק").

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ שהינה מבטחת השימוש ברכב בו נסעה התובעת.

אין מחלוקת בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.

פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובעת:

תצהיר עדויותיהם הראשיות של התובעת ושל בעלה מר אהרון איל (להלן: "הבעל"), מוצגיהם וחקירותיהם הנגדיות;

ראיות הנתבעת: תיעוד שהוגש מטעמה.

חוות דעתו מיום 31.12.10 של ד"ר יצחק קורן, אורתופד, שמונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש וחקירתו הנגדית; חוות דעתו הראשונה של פרופ' מוניץ, פסיכיאטר, מיום 22.7.11 (להלן: "חווה"ד הראשונה") שמונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש; שאלות ותשובות הבהרה וחוות דעתו הנוספת מיום 8.3.13 (להלן: "חווה"ד השניה") וחקירותיו הנגדיות בעקבות כל אחת מחוות הדעת; וכן חוות דעתו מיום 13.3.14, של ד"ר ז'ק אשרוב, מומחה לרופאה פנימית אשר מונה לבקשת הנתבעת על מנת לקבוע מה הן תחלואיה של התובעת שאינם קשורים לתאונה.

כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של באי כוח בעלי הדין.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.

הכרעה

הנכות הרפואית

הנכות האורטופדית

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה החלה לסבול מכאבי צוואר ותחושת סחרחורת אולם לא פנתה לקבלת טיפול רפואי אלא לראשונה ביום 30.4.08 עת פנתה לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח. בבדיקתה התלוננה על כאבי צוואר הקורנים ליד ימין. בבדיקה הקלינית נמצאו רגישות צווארית, הגבלה ברגישות בכיפוף הצוואר, ביישור, הטיה לימין ותנועות צידוד. כן התלוננה התובעת על תחושה מופחתת ביד ימין. נמצאו כוח תקין והחזרים שווים.

התובעת המשיכה בטיפולים רפואיים ובמעקב רפואי.

ביום 9.7.10 נבדקה התובעת על ידי ד"ר קורן בפניו התלוננה על מגבלות בגין מצבה הרפואי שנגרם עקב התאונה, לרבות הצורך בעזרה בניקיון הבית; היעדר יכולת להרים ילדים במשפחתון, אותו סגרה; נפילת חפצים מיד שמאל; כאבים בצוואר.

ד"ר קורן סקר את מצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה ולאחריה. משנגרם לתובעת שבר בחוליה C6 מימין כמעט ללא תזוזה, ללא הגבלה בתנועות ע"ש צווארי וללא קיפוח נוירולוגי, קבע לה 5% נכות לפי סעיף 37 (8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") וזאת בגין שבר של גוף חוליה שהתרפא בלא תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של ע"ש בקרבת החוליות.

ד"ר קורן קבע לתובעת 4 חודשי אי כושר מלאים, נכות זמנית בשיעור של 40% ל-4 חודשים נוספים, נכות זמנית בשיעור של 20% ל-4 חודשים נוספים ו-10% נכות זמנית ל-4 חודשים נוספים.