אילת בע"מ נ' עיריית אילת

החלטה

ביום 12.5.11 ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המבקשת וליתן בידה סעדים זמניים המכוונים למנוע פתיחתו של מתחם מסחרי שהוקם במגרש מס' 40 ב בגוש 40041 באילת. במסגרת ההחלטה פירטתי את השתלשלות העניינים עד ועובר להגשת הבקשה למתן סעדים זמניים, תוך שהדגשתי כי מתקיימת דחיפות לדיון בעתירה במעמד המבקשת לבדה וכן, כי נתקיימו התנאים למתן סעד ארעי לשם שמירה על המצב הקיים.

ראוי להדגיש, כי הסעד הזמני שנתבקש וכל שכן זה שניתן, לא התיימר לאסור על המשיבה, על כל הפועל בשמה ומטעמה, לפתוח את השוק לציבור הרחב, אלא להימנע מכל פעולה העשויה לאפשר פעילות מסחרית בשוק, כל עוד לא ננקטו אמצעים להבטיח כי גובה המבנים בשוק אינו עולה על 7.00 מטר.

ברקע הדברים, ניצב לו הסכם פשרה, שהושג בין המבקשת לבין המשיבה במסגרת עת"מ 235/08 שבמסגרתו, הוסכם כי שוק הרוכלים שהמשיבה חויבה להקימו, כחלק מחובתה לפנות מתחם שבו פעל שוק הרוכלים, עד ליום 31.12.10, יוקם ויופעל, על פי התנאים והמגבלות שנקבעו על פי ועדת הערר, וזו כאמור קבעה, כי השימוש החורג שביקשה המשיבה, יינתן בכפוף למגבלה כי גובה המבנים, שיוקמו על יסוד אותו היתר, לא יעלה על 7.00 מטר.

המבקשת בעתירתה לסעדים זמניים דחופים טענה, כי בפועל גובה הסככות חורג מזה שנקבע בתוכניות ובהיתר שניתן, וכי יש בחריגה זו, כדי לפגום באופן ברור וניכר בקניינה, שכן מבנה השוק וגובה הסככות חוסם את הנוף הנשקף מחדרי המלון, הממוקמים בקומה הראשונה בצידו המזרחי של המלון.

לאחר שניתנה ההחלטה והצווים הזמניים נכנסו לתוקפם, התקבלה בקשה של המבקשת להורות על סגירת ההליך, על ביטול הסעדים הזמניים ועל השבת הערובה הבנקאית, שנקבעה כתנאי לכניסתם לתוקף של הסעדים הזמניים.

עת נדרשתי לבקשה, הוריתי על ביטול הסעדים הזמניים, על ביטול הדיון שנועד מלכתחילה לברר את הבקשה לסעדים זמניים, במעמד שני הצדדים, ולעניין השבת הערובה הבנקאית, ראיתי לנכון לבקש את תגובת המשיבה וזו, אכן הוגשה ובעקבותיה, אף התקבלה תשובת המבקשת לתגובה זו.

לאחר עיון בכתבי הטענות הללו ניתן לדייק ולומר כי המשיבה מודה, לכל הפחות, כי טעתה ובנתה את הסככות בגובה העולה על 0.5 מטר מעל המתוכנן ומעבר לגובה שהותר בהיתר ובתוכניות שאושרו.

לטעמי, די בקיומה של טעות שכזו, ואפילו אם נגרמה בתום-לב, כדי להצדיק מתן הסעד הארעי, אף בראיה לאחור.

אם לא די בכך, הרי שהמשיבה מודה כי לא ניתן היה להותיר את מצב הסככות על כנו, שהרי גם המשיבה מכירה ומודעת לכך שהתוכניות המאושרות וההיתר לשימוש חורג שניתנו לה התנו, תוקף התוכניות ותוקף ההיתר בכך שגובה המבנים לא יעלה על 7.00 מטר ומשנמצא כי הגובה חורג, לא יכולה הייתה המשיבה, בוודאי בכובעה כרשות מנהלית, להשלים עם אותה חריגה שאינה אלא סטייה והפרה של הסכמות הצדדים ושל החלטות שיפוטיות ומעין שיפוטיות שניתנו בנדון.

יודגש כי המבקשת במסגרת בקשתה לסעדים זמניים, מנתה שורה של פניות מקדימות למשיבה במטרה להעמיד אותה על קיומה של חריגה לעניין גובה המבנים, כאשר פניות אלו נעשו בכתובים. אלא, שעד ועובר להגשת הבקשה לסעדים זמניים לא פעלה המשיבה לתקן את הטעות שנוצרה ואף מתגובתה, משתמע, כי היא הואילה לפעול לתיקון המחדלים ולתיקון תוצאות ההפרה, רק לאחר שניתנו הסעדים הזמניים.

כשאלו הם פני הדברים, אינני רואה כיצד יכולה המשיבה להוסיף ולכפור בנחיצותם של הסעדים הזמניים ויש בהחלט, מקום לסברת המבקשת, כי אלמלא ניתנו הסעדים הזמניים לא הייתה המשיבה פועלת באופן נמרץ לתיקון המחדלים.

מטעמים אלו, לא מצאתי כל יסוד להתנגדות המשיבה להשבת הערבות הבנקאית לידי המבקשת, במיוחד, כאשר גם בראיה לאחור, לא ניתן לומר כי פנייתה של המבקשת נגועה בחוסר תום-לב, או כי זו באה בפני בית משפט בידיים לא נקיות.

אשר על כן, הנני נעתרת לבקשת המבקשת ומורה כי הערובה הבנקאית וכן כתב ההתחייבות העצמית יוחזרו למבקשת, באמצעות באי כוחה.

באשר להוצאות המבקשת, התלבטתי האם בנסיבות לא יהא זה נכון לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות למבקשת, לרבות בבקשה למתן סעדים זמניים, אלא, שלאחר עיון נוסף ואף בשים לב להחלטתי המפורטת מעלה, ראיתי לנכון להימנע מלעשות צו להוצאות.

המזכירות תפעל לשגר החלטתי זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"א, 29 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.