אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אילן נ' כהן ואח'

אילן נ' כהן ואח'

תאריך פרסום : 10/06/2013 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
25742-12-12
04/06/2013
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
עו"ד אילן וינקלר
הנתבע:
1. שמואל קמיל
2. אלדד כהן
3. שמחוני אזולאי
4. נורית כהן

פסק-דין

1.לפניי ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן), מיום 5.11.12, בתיק ה"פ 21232-12-11, בדבר תיקון טעות בפסק-דין שניתן ביום 17.10.12. פסק-הדין בהליך הנדון ניתן בבקשה למתן סעד בדרך של טען ביניים, ובגדרו של פסק-הדין ניתן צו גודר נגד משיבים 4-2, בהתאם לתקנה 233 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות). על-פי התיקון לפסק-הדין, חויב המערער לשאת בהוצאותיו של משיב 1 בהליך בסך 5,000 ₪. מדובר בתיקון טעות, לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט). יצוין, כי השגת המערער על ההחלטה בדבר התיקון האמור, הוגשה במסגרת הערעור על פסק-דין, זאת על-יסוד הוראת סעיף 81(ד) לחוק הנ"ל (ראו: רע"א 8905/12 יונתן גוטליב נ' עו"ד צבי סלנט (16.1.13)).

2.המערער, שהִנו עורך-דין, הגיש לבית-משפט קמא בקשה על דרך טען ביניים, בהתאם לפרק י"ח לתקנות. בבקשה נטען, כי ביום 27.5.09 ערך המערער במשרדו הסכם הלוואה בין משיב 2 לבין משיב 3, וכי משיב 3 הפקיד בידי המערער, בנאמנות, המחאה חתומה בידי משיבה 4 ללא סכום נקוב (להלן – ההמחאה) לטובת משיב 2 "למוטב בלבד". עוד נטען בבקשה, כי ביום 1.3.11 נתקבל אצל המערער מכתבו מיום 1.1.11 של משיב 2, שבו הודיע כי המחה למשיב 1 את זכויותיו על-פי הסכם ההלוואה. בנוסף נטען, כי ביום 4.5.11 הודיע משיב 1 למערער כי זכויותיו של משיב 2 על-פי הסכם ההלוואה הומחו לו, וכי הוא דורש לקבל לידיו את ההמחאה הואיל ומשיב 3 לא פרע את חובו. על-פי הנטען בבקשה לטען ביניים, הורו משיבים 3 ו-4 למערער שלא למסור את ההמחאה למשיב 1, הואיל ולגרסתם ההלוואה נפרעה. במסגרת תלונה שהגיש משיב 1 נגד המערער ללשכת עורכי-הדין, הודיעה ועדת האתיקה של ועד מחוז ירושלים למערער, כי עליו להגיש לבית-המשפט המוסמך בקשה מסוג טען ביניים, ולצרף כמשיבים את המלווה, הלווה ומשיב 3, וכי אם לא יעשה זאת, תשקול הוועדה להעמידו לדין עקב הפרת חובת הנאמנות. על-רקע האמור, הוגשה הבקשה לטען ביניים, שבה טען המערער כי אין לו עניין במחלוקת או טובת הנאה כלשהי בנושא ההמחאה והכספים השנויים במחלוקת, וכי ינהג כפי שבית המשפט יורה לו.

3.בישיבת קדם משפט שהתקיימה בבית-משפט קמא ביום 5.7.12, התייצבו המערער וכל המשיבים, למעט משיב 2. בהחלטה שניתנה על-ידי בית-המשפט באותו מועד, נקבע כי העדויות הראשיות של הצדדים ועדיהם תוגשנה בתצהירים, על-פי לוח זמנים שנקבע, וכי הימנעות מהגשת תצהיר על-ידי מי מהטוענים, תחשב להסתלקות בהתאם לתקנה 231(א)(1) לתקנות, ובמקרה זה יינתן נגד אותו טוען צו גודר לפי תקנה 233(ב).

4.המערער הגיש לבית-משפט קמא תצהיר עדות ראשית שבו חזר על עיקרי הדברים שהועלו בבקשה לטען ביניים, ומשיב 1 הגיש אף הוא תצהיר. הואיל ויתר המשיבים (הטוענים) נמנעו מלהגיש תצהירי עדות ראשית, הגיש משיב 1 לבית-המשפט ביום 9.10.12 בקשה למתן צו גודר נגד משיבים 3 ו-4 (טוענים 2 ו-4). בהחלטתו מיום 11.10.12, נעתר בית-המשפט קמא לבקשה, והורה על מתן צו גודר נגד טוענים 2 ו-4. ביום 16.10.12 הגיש משיב 1 לבית-משפט קמא בקשה להורות למערער להעביר אליו את ההמחאה. בהחלטה מיום 17.10.12 הורה בית-המשפט, כי לנוכח מתן צו גודר ביום 11.10.12 נגד משיבים 3 ו-4, יעביר המערער למשיב 1 את ההמחאה בתוך עשרה ימים.

5.ביום 29.10.12 הגיש משיב 1 לבית-משפט קמא בקשה לתיקון טעות בפסק-דין, לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, שבה טען כי נפלה טעות סופר בהחלטה מיום 17.10.12, בכך שלא נפסקו הוצאות לטובתו, שכן מהנסיבות עולה כי כל כוונתו של המערער הייתה "למעול בנאמנותו ולהתחמק ממילוי חובתו" (סעיף 3 לבקשה). בקשה זו לא נתמכה בתצהיר. בהחלטה שניתנה באותו מועד, קבע בית-משפט קמא כדלקמן: "אכן מתוך היסח הדעת לא נקבעה בפסק הדין מיום 17.10.12 החלטה בעניין חיוב בהוצאות. המבקש רשאי להגיב לבקשה עד ליום 4.11.12". בתגובה שהגיש המערער לבית-משפט קמא, נטען כי אין בסיס להאשמות ולהטחות של משיב 1 כלפיו, וכי המערער פעל כדין בהגשת הבקשה לטען ביניים, וזאת על-פי הנחית ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין. עוד טען המערער בתגובתו האמורה, כי לא היה לו עניין במחלוקת שבין הטוענים, ואם סבר משיב 1 כי יש לפסוק לו הוצאות, הרי שהיה עליו לבקש מבית-המשפט להטיל הוצאות על משיבים 3 ו-4, דבר שלא נעשה. בהחלטה שניתנה על-ידי בית-משפט קמא ביום 5.11.12, נאמר: "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה שאכן יש לתקן את פסק-הדין, כך שעל המבקש לשאת בהוצאות הטוען 3 [משיב 1] בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום". ההחלטה דנן, בדבר תיקון פסק-הדין, הִנה נושא הערעור.

6.בערעורו מלין המערער על עצם ההחלטה לחייבו בהוצאות במסגרת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, שכן לטענתו אין מדובר ב"טעות" כמשמעה בסעיף האמור. בנוסף, מלין המערער גם על עצם החיוב בתשלום ההוצאות לגופו, וגורס כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות משיב 1, בפרט כאשר לא הוטלו הוצאות על מי מהטוענים שבעניינם הוצא צו גודר.

7.משיב 1 מבקש לדחות את הערעור, וגורס כי בנסיבות העניין היה מקום לחייב את המערער בתשלום הוצאותיו, שכן לטענתו הפר המערער את חובת הנאמנות שלו כלפי הצדדים, והגשת הבקשה לסעד בדרך של טען ביניים הייתה מיותרת לחלוטין.

8.לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בעניין עצם החיוב בהשתת הוצאות על המערער. לא מצאתי לקבל את טענת המערער, לפיה טעותו של בית-משפט קמא, בהימנעותו מהטלת הוצאות, אינה באה בגדרו של המונח "טעות", כמשמעו בסעיף 81 לחוק בתי המשפט. כבר נפסק בעניין זה, כי "אין כל מניעה להשקיף על חוסר התייחסות לשאלת שכר טרחה והוצאות בפסק דין, כעל השמטה מקרית הניתנת לתיקון על-ידי בית-המשפט שנתן את פסק-הדין, מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט" (בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה (5.8.07), בפִסקה 8 לפסק-הדין). על-כן, לא נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא לראות בהימנעות מהכרעה בשאלת ההוצאות, משום טעות בהיסח הדעת; ובפרט כאשר בבקשה להורות למערער להעביר את השיק למשיב 1, שהגיש משיב 1 ביום 17.10.12, ציין משיב 1 כי הוא עותר לחיובו של המערער בהוצאות, בציינו: "טוען 3 [משיב 1] יציין כי הוא לא מוותר על חיוב הוצאות את המבקש שהגיש בקשה זו בכוונה פסולה, שלא כדין, ותוך אינטרסים אישיים ודאגה לטוען 2 ולטוען 4, דבר שיוכח בדיון או בסיכומים שיוגשו" (סעיף 5 לבקשה; ההדגשה לא במקור). עם זאת, סבורני, כי לגופו של עניין לא היה בסיס לחיובו של המערער בהוצאות משיב 1. לפני בית-המשפט עמדה גרסתו של המערער, אשר פורטה לעיל, אל מול גרסת משיב 2; ומשלא התקיים הליך של שמיעת ראיות, וממילא – משלא הוכרעה המחלוקת בעניין תום לבו של המערער בהגשת הבקשה למתן סעד בדרך של טען ביניים, לא היה בסיס לחיובו של המערער בהוצאות. לאור הדרישות הנוגדות שקיבל המערער מהמשיבים בעניין ההמחאה שהחזיק בנאמנות, ולנוכח ההנחיה שקיבל מוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין להגיש בקשה לסעד בדרך של טען ביניים, לא היה מקום להשית על המערער הוצאות בהליך שהגיש. ייתכן שמשיב 1 היה זכאי להוצאות ממי מהטוענים, ואולם הוא לא ביקש מבית-משפט קמא, בפנייתו מיום 17.10.12, לחייב את משיבים 4-2 בהוצאות, אלא אך עתר להוצאות מהמערער; ובעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו.

אשר על כל האמור לעיל, מתקבל הערעור, וחיובו של המערער בתשלום הוצאות משיב 1 מבוטל.

משיב 1 ישלם למערער הוצאות בערעור בסך כולל של 3,000 ₪, וכן ישיב לו את סכום אגרת הערעור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרה.

על המזכירות לשלוח עותקים מפסק-הדין למערער ולמשיב 1.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהיעדר הצדדים.

יורם נועם, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ