אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' ריץ ואח'

איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' ריץ ואח'

תאריך פרסום : 18/06/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
26448-07-12
09/06/2013
בפני השופט:
גלית אוסי שרעבי

- נגד -
התובע:
איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
הנתבע:
1. תהילה ריץ
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעת שיבוב על סך 74,125 ₪ בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 30/04/12.

1.הנהגת מטעם התובעת העידה כי במהלך נסיעה, הרגישה פיצוץ בגלגל הקידמי ימני ולאחריו בגלגל האחורי של הרכב, האטה נסיעתה, ניסתה להסיט את הרכב לשול הכביש אך ההגה "ננעל", כשלפתע פגע ברכב מאחור רכב נהוג ע"י הנתבעת 1. בדיעבד נזכרה כי מספר שניות קודם לארוע, הבחינה באבן על הכביש, אך לא היה בגודלה כדי לסכן את נסיעתה. הנהגת הצהירה כי הספיקה להחליף מספר משפטים עם הנוסעת לצידה משך כ"דקה" עד לתאונה, אך לא הספיקה להפעיל אורות מצוקה כדי להזהיר את הרכב מאחור.

2.הנוסעת ברכב מבוטח התובעת הצהירה כי היה רעש בגלגלי הרכב, הנהגת ניסתה לעצור בצד הדרך, הרכב האט ואז פגע בו רכב הנתבעת מאחור. אף היא הצהירה על חילופי דברים בינה לבין הנהגת עד לתאונה וכי הבחינה ב"גוש בגודל אגרוף" על הכביש.

3.הנתבעת הצהירה כי הבחינה באבן או חתיכת מתכת לא גדולה מתגלגלת על הכביש, האטה את רכבה ובפתאומיות הרגישה כי היא פוגעת ברכב שלפניה, אשר נעצר בפתאומיות. אף היא הספיקה לשאול את הנוסעת שלצידה "מה זה היה?". הנתבעת הצהירה כי שמרה על "מרחק סביר" מרכב מבוטח התובעת אך לא היה בו די כדי לעצור ולמנוע התאונה.

4.הנוסעת ברכב הנתבעת הצהירה כי היא והנתבעת הבחינו בעצם, לא מאוד גדול, מתגלגל על הכביש, הנתבעת האטה, אך רכב מבוטח התובעת בלם בבת אחת ורכב הנתבעת פגע בו מאחור. הנוסעת בתחילה לא ידעה להעריך את המרחק בין רכב מבוטח התובעת לרכב הנתבעת ולאחר מכן הצהירה "מינימום 4 רכבים". גם הנוסעת הצהירה אודות חילופי הדברים בינה לבין הנתבעת קודם לתאונה.

5.ב"כ התובעת טען כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת, אשר לא שמרה מרחק מרכב התובעת והתנגשה בו מאחור. אין חולק כי לא היה על הכביש מכשול שגרם למי מהנהגים לבלום. לא ניתן היה לצפות שיוביל להתפוצצות שני גלגלי רכב מבוטח התובעת. נהגת התובעת ניסתה להסיט את הרכב לשול הדרך ללא הצלחה. לעומת זאת היה על הנתבעת לבלום או להסיט את רכבה על מנת למנוע התאונה.

6.ב"כ הנתבעים טענה כי באם התביעה תתקבל יש להטיל אחריות גם על נהגת התובעת אשר לא שמה לב למתרחש על הכביש ויכולה היתה למנוע התאונה, כך גם לא עשתה דבר כדי להזהיר את רכב הנתבעת באמצעות איתות או צפירה.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

רכב הנתבעת פגע מאחור ברכב מבוטח התובעת.

שתי הנהגות הצהירו כי נסעו במהירות של כ – 80 קמ"ש.

מחובת הנתבעת היה לשמור מרחק מספיק מרכב מבוטח התובעת, על מנת לאפשר עצירתו, גם לאור בלימה פתאומית של רכב התובעת ובשים לב למהירות נסיעתה. משרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור, מסקנתי הינה כי הנתבעת לא שמרה מרחק מספיק מרכב התובעת. משנשאלה הנתבעת אם רכבה היה במרחק מספיק כדי לעצור, השיבה "לא".

לאור האמור אני קובעת כי הנתבעת אחראית להתרחשות התאונה.

8.האם יש להשית רשלנות תורמת על נהגת התובעת?

הן שתי הנהגות והן שתי הנוסעות העידו כולן כי החפץ (אבן או חלק מתכת) בו הבחינו היה קטן, ולא כזה שהיה בו כדי להוביל למסקנה כי היה על מי מהמעורבים להסיט את רכבו בגינו. מכאן אינני מוצאת לייחס רשלנות תורמת לנהגת התובעת בגין המשך נסיעתה למרות שהבחינה באותו חפץ.

מאידך, יש להטיל עליה רשלנות תורמת בגין כך שהיה באפשרותה להפעיל אורות אזהרה מרגע התפוצצות הצמיג ועד לבלימה. נהגת התובעת הצהירה כי חלפה כדקה מרגע פיצוץ הצמיגים ועד לתאונה והיא הספיקה לשוחח בענין עם הנוסעת שלצידה. אומנם מדובר במצב בו סביר כי נהגת התובעת צריכה היתה לפעול תחת לחץ, בנסיבות המתוארות ולאור העובדה שלא היה באפשרותה לשלוט על הגה הרכב ולהסיט את הרכב לשול הכביש, אך יחד עם זאת היה עליה להפעיל פנסי אזהרה, על מנת להזהיר רכב המגיע מאחוריה בדבר אי תקינות רכבה.

בנסיבות המקרה דנן אני מוצאת להטיל על נהגת רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור 10%.

9.באשר לסכום הנתבע, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. צורפה אף אסמכתא בדבר פירוט התשלומים ששילמה התובעת למבוטחתה.

10.אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 58,708 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30/05/12, בצירוף אגרת המשפט כפי ששולמה, הוצאות עדות התובעת בסך 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ