איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' פתחי ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 10/2/09 בצומת הרחובות דרך חברון ואסתר המלכה בירושלים. על פי הנטען בכתב התביעה, הנהגת ברכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), עמדה ברמזור בדרך חברון לקראת פניה שמאלה, כשמופע אור אדום ברמזור. כשהתחלף האור לירוק החלה בפנייה שמאלה, או אז התפרץ לצומת מהכיוון השני בדרך חברון, אוטובוס הנהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "האוטובוס") שנסע במהירות בנסיעה רצופה ושוטפת וחצה את הצומת תוך התעלמות ממופע אור אדום בכיוון נסיעתו, מבלי ששת ליבו למתרחש בצומת ופגע ברכב התובעת.

כפי שקורה תדיר בתביעות מסוג זה, גירסת הנתבעים הפוכה בתכלית. על פי הנטען בכתב ההגנה, האוטובוס נסע נסיעה רציפה וחצה את הצומת ישר כשהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, ואלו רכב התובעת נכנס לצומת ופנה שמאלה בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, חסם את נתיב האוטובוס ופגע בו.

שמעתי את עדותם של נהגי המכוניות. נהגת התובעת חזרה על גירסתה, כי עמדה באור אדום ברמזור, האור התחלף לירוק והיא פנתה שמאלה, כשפנתה החלה לחצות את נתיב התחבורה הציבורית וראתה פתאום אוטובוס "דוהר" לכיוונה, ניסתה להתחמק ממנו אבל ללא הצלחה הוא התנגש בה. נהגת התובעת עומתה עם הטענה שטעתה ופנתה שמאלה לפי הרמזור שמורה נסיעה ישר, והיא שבה והשיבה, כי לא טעתה וכי הסתכלה ברמזור הפנייה שמאלה. לדבריה, עמדה ראשונה ויחידה בצומת, הרמזור הכי בולט והכי קרוב אליה המסמן את הפנייה שמאלה התחלף והיא פנתה, כאשר החלה את הפניה שמאלה ראתה את נהג האוטובוס ולכן הספיקה להסתובב קצת. לדבריה, בנתיב שבו עמד האוטובוס לא רואים את המכוניות ולכן ראתה אותו די קרוב לצומת. העדה סיפרה כי הייתה במקום תיירת, הולכת רגל, שהמתינה שהרמזור במעבר החציה יתחלף לירוק, והעובדה שהתיירת עמדה במעבר החציה בשעה שהיא נסעה מחזקת את גרסתה, דא עקא שנאלצה להסכים עם בא-כוח הנתבעים, האור אדום במעבר החציה דולק גם כאשר האור של הרכבים הנוסעים ישר ירוק, כך שעצם עמידת התיירת במקום אינו סותר ואינו מחזק את גירסתה שנסעה באור ירוק.

גירסתה של נהגת התובעת נמסרה אף במשטרה, במסגרת השימוע וכן לחברת הביטוח. במסגרת הודעתה במשטרה, חזרה נהגת התובעת על טענתה, כי עברה את הצומת באור ירוק לאחר שהרמזור בכיוונה התחלף לירוק מלא. לדבריה, החלה בנסיעה לתוך הצומת, הייתה במהירות של 5 קמ"ש ואז ראתה אוטובוס שהגיע מהכיוון הנגדי שלה שנסע בנתיב התחבורה הציבורית, מייד עצרה ונהג האוטובוס המשיך בנסיעתו ונכנס לתוך הצומת והתנגש בה בדופן הימני קדמי של הרכב עם חזית רכבו. לשאלת החוקר השיבה, כי שדה הראיה בכיוון נסיעתה היה פתוח ושום דבר לא הפריע לה. במשטרה לא נרשם מפי נהגת רכב התובעת כי יש תיירת עדה לתאונה, לדבריה אמרה למשטרה אך היה לה רק שם פרטי של התיירת וזה לא היה מספיק.

לחברת הביטוח, מסרה נהגת התובעת, כי פנתה שמאלה כדי לעבור מדרך חברון לרח' אסתר המלכה על מנת לעשות זאת, היית צריכה לעבור נתיב תחבורה ציבורית עם רמזור נפרד פנתה ואוטובוס שבא לקראת הצומת לא עצר, נכנס בה והעיף את המכונית אחורה. ב"כ הנתבעים עימת את נהגת התובעת עם הטענה, כי לחברת הביטוח לא אמרה שעברה באור ירוק, והיא השיבה כי הדבר היה ברור לה מאליו ובלשונה "לא יודעת להגיד. זה היה מובן שלי היה ירוק" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 3).

במסגרת השימוע בנוגע לשלילת רשיון הנהיגה במשטרה, מסרה נהגת התובעת "אני עברתי ברמזור, כשהתחלף לאור ירוק פניתי, ראיתי אותו מגיע מהר ועצרתי. הוא ניסה לברוח שמאלה ופגע בי, אני לא אמרתי לו בשום שלב שעברתי באדום ושאני מצטערת על כך. אני לא יכולה להגיד ב- 100% שלא התבלבלתי ברמזורים ושלא הסתכלתי על רמזור אחר, אני מסכימה אם (צ"ל – עם – א' מ') זה שהרמזורים מבלבלים". בא כוח הנתבעים עימת את נהגת רכב התובעת עם דבריה אלה בעיקר עם כך שאינה יכולה לומר ב- 100% שהתבלבלה, והיא השיבה "גם השוטר אמר משהו בסגנון "שזה מבלבל שם". זה אחד המקומות הכי מסוכנים ועם הכי הרבה תאונות. אני יכולה להגיד שאני ב- 99% עשיתי את הדבר הנכון, שעמדתי ברמזור אדום וחיכיתי שיתחלף לירוק. אני לא אומרת 100% על שום דבר, לא שהשמיים כחולים ולא שהדשא ירוק. אני שלמה עם זה שעשיתי דבר נכון וגם אחרי שהייתי במשטרה לבדוק את עצמי חזרתי ודיברתי עם התיירת פעם אחת בטלפון והיא חיזקה את מה שאמרתי, שהיא חיכתה בפינה והיה אור ירוק שיתחלף ונסעתי....חזרתי למקום כדי לבדוק עם החבר שלי ואני שלמה עם גרסתי על מה שתיארתי. גם השוטר הכין אותי ואמר שזה מבלבל. אני הייתי בהלם בתאונה הזאת" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 14-8).

כצפוי, נהג האוטובוס עמד על גירסתו הוא. לטענתו, חזר בלי נוסעים, במסלול האוטובוס היה לו אור ירוק בצומת, לפני הצומת ב- 10 מטר הנהגת באה להיכנס שמאלה הוא לא ידע מה לעשות, ברח והייתה התנגשות. לדבריו כשנכנס לצומת הרמזור היה ירוק וגם לאחר התאונה הסתכל על הרמזור וראה שהוא ירוק. הנהג טען, כי נסע במהירות 70-75 קמ"ש. לדבריו, היה לבד בכביש, כאשר ראה את הרכב שם ברקס וניסה לברוח שמאלה. נהג האוטובוס הסביר, כי בתחילת הנסיעה של האוטובוס בשעה 10:00 היה אור ירוק, ובמסלול הנסיעה היה גל ירוק, וכל הרמזורים ירוקים. נהג האוטובוס עומת עם אמירתו במשטרה שיכול להיות שאם היה נוסע פחות מהר היה יכול למנוע את התאונה, והוא טען שאינו זוכר זה היה לפני שנתיים שלוש. לדבריו, הוא ידע שהמהירות המותרת במקום היא 70 קמ"ש, כשהוא נוסע על 70 קמ"ש כל הרמזורים ירוקים.

למרות דבריו אלו בחקירתו במשטרה אמר נהג האוטובוס כי נסע במהירות של 75-80 קמ"ש וכי נאמר לו שמהירות הנסיעה במקום היא 60 קמ"ש, הוא, לטענתו, לא הסתכל (הודעת נהג האוטובוס שורות 26 ו- 34 בהתאמה).

במסגרת השימוע במשטרה אמר נהג האוטובוס: "אני נסעתי באור ירוק, יש שם גל ירוק ומצלמות מתח יכולים לבדוק את זה, הנהגת הודתה בפני במקום התאונה ובשערי צדק שהיא עברה באדום. נסעתי מהר ויכול להיות שאם הייתי נוסע פחות מהר הייתי יכול למנוע את התאונה".

בא כוח הנתבע, הגיש לבית המשפט בתעודת עובד ציבור את תוכנית הצומת, אישור תקינות הרמזורים על פיה לא נרשמו תקלות על פעולת הרמזורים בצומת במועד התאונה וכן תוכנית מופע הרמזורים בצומת.

על פי תוכנית הצומת בכיוון נסיעתו של האוטובוס יש שני רמזורים – רמזור אחד לתחבורה הציבורית (מופע 9) ורמזור למכוניות פרטיות הנוסעות ישר ופונות ימינה (מופע 1) – הרמזורים נדלקים יחדיו לאור ירוק ודולקים כמעט אותו פרק זמן, מחזור של 52 ו- 53 שניות בהתאמה מתוך 80 שניות.

בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת יש שלושה רמזורים – רמזור שכוון לפניה שמאלה (מופע 4), רמזור שנמצא בנתיב התחבורה הציבורית (מופע 10), ורמזור שמיועד לרכבים הנוסעים ישר (מופע 3). הרמזורים לא דולקים יחד – הרמזור של התחבורה הציבורית (מופע 10) דולק למשך 53 שניות מתוך מחזור של 80 (במקביל למופע 9 ומופע 1), בשניה ה- 17 שלו נדלק הרמזור לרכבים הפרטיים שנוסעים ישר (מופע 3) והאור הירוק נמשך 73 שניות, וכאשר הרמזור של התחבורה הציבורית ממול (מופע 9) כבה בשניה ה- 53, ובעוד שהאור הירוק ברמזור של הרכבים שנוסעים ישר עדיין דולק בשניה ה- 56 שלו, נדלק הרמזור של הפנייה שמאלה (מופע 4) למשך 17 שניות.

דהיינו, אם כטענה הנתבע נהגת רכב התובעת טעתה ופנתה בהתאם לרמזור שנוסע ישר, הרי שהיא נכנסה לצומת בשנייה ה- 17, כאשר האור הירוק בכיוון נסיעתו של נהג האוטובוס היה בעיצומו. ואלו אם נהג האוטובוס, חלף על פני הרמזור למרות שהאור התחלף לאדום מלא בשניה ה- 53 או לאחר מכן, הרי שבשניה ה- 56 החלה נהגת רכב התובעת נסיעתה באור ירוק וכך ארעה ההתנגשות.

דיון והכרעה

ההכרעה בתיק זה אינה קלה. המדובר בהכרעה בין שתי גירסאות סותרות לחלוטין בדבר אופן התרחשות התאונה, בלא עדים אובייקטיבים ובלא עדויות מומחים שעשויות היו לסייע בהכרעה.

לדאבון הלב, שני הצדדים נמנעו מהבאת ראיות ועדויות שעשויות היו לסייע בהכרעה. כך אף אחד מהצדדים לא תמך את גירסתו בעדות מומחה לא לעניין התרחישים האפשריים לקרות התאונה, לא לעניין הקשר בין מהירות ואופן נסיעת מי מהנהגים לבין יכולתם למנוע את התאונה. כמו כן, הצדדים נמנעו מלהביא ראיות שהיו בשליטתם - כך הנתבע נמנע מלהציג את ממצאי הטכוגרף שהיה באוטובוס אף שלדבריו הוחזר מן המשטרה לנתבעת-2, דבר שהיה מסיר כל ספק לעניין מהירות נסיעתו. למותר לציין, כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת כמובן, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה".

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

במקרה דנן, שמעתי את הנהגים ובחנתי את עדותם ואת המסמכים שהוגשו לי. לאחר שהפכתי והפכתי בדברים, באתי לידי מסקנה, כי בנוגע לשאלה מי מהנהגים עבר באור אדום כפות המאזניים מעויינות. אף שעדותה של נהגת רכב התובעת הייתה כנה ומהימנה בעיני, אין בידי לשלול את האפשרות שהיא פעלה בשגגה שלא לפי הרמזור שכוון לפנייה שמאלה, מאידך, אין בידי לקבוע ברמת הוודאות הדרושה, כי הנתבע הוא זה שעבר באור ירוק. לא מצאתי להעדיף עדות אחת על רעותה בשאלה מי מן השניים עבר באור אדום. יחד עם זאת, התרשמתי, כי בלא כל קשר לשאלה מי מן הנהגים עבר באדום, נהיגתם של שני הצדדים הייתה רשלנית ולא מתאימה לתנאי הדרך.

הלכה פסוקה היא, כי אור ירוק בצומת אינו חזות הכל ונהג מצווה על עירנות כאשר נכנס לצומת אפילו באור ירוק. חובת נהג להיזהר גם אם בכיוון נסיעתו מופיע האור הירוק, ואף להמנע מכניסה אם לא ניתן לעבור את הצומת ללא הפרעה. בהקשר זה נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 כי לא יכנס נוהג רב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור (לרבות רמזור) מתיר כניסה לצומת. בפסק הדין שניתן בע"פ 546/73 מ"י נ' רפופורט (פ"ד כח (1) 780) נאמר מפי כב' השופט ח. כהן שמי שנכנס לצומת יודע או חייב לדעת שעלול הוא להתנגש ברכב הבא מכיוון אחר ואין נפקא מינה אם כלי הרכב נכנס לצומת בהיתר או באיסור.