איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פינקלשטיין ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד – 1984.

עסקינן בתאונה בה היו מעורבים שלושה רכבים כאשר רכב התובעת הינו הרכב האמצעי ורכב הנתבעת הינה הרכב האחרון, אשר כלפיו נטען כי הדף את רכב התובעת לעבר הרכב הראשון, באופן שגם הפגיעה בחזית רכב התובעת נגרמה כתוצאה מההדיפה.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות כלי הרכב, הרי שדין התביעה להתקבל.

אין מחלוקת כי רכב הנתבעת פגע מאחור ברכב התובעת, כפי העולה מעדותה של הנתבעת 1.

מטעם התובעת העיד עד נייטרלי, שהינו הרכב הראשון בשיירה אשר נפגע מאחור. הוא סיפר כי בזמן התאונה רכבו היה בעצירה מוחלטת וכי שמע שתי מכות, ואולם הוא הרגיש ברכבו שלו רק מכה אחת, ובמילותיו שלו "..שמעתי בום לפני זה שלא היה קשור אלי ואז עוד בום שאותו הרגשתי". מעדותו ניתן להסיק כי תחילה פגעה הנתבעת 1 ברכב התובעת (המכה הראשונה ששמע העד) וכתוצאה מכך נפגע רכבו של העד (המכה השניה ששמע והרגיש העד), ומכאן שמדובר בהדיפה.

בדרך כלל עדותו של עד כזה הינה מהימנה שכן מאחר והוא נפגע מאחור אין לו עניין מי יפצה אותו על נזקיו ועל כן אין לא אינטרס להטיל את האחריות על צד כזה או אחר. אמנם, הסתבר כי עד זה נכח באולם בזמן עדותה של נהגת התובעת, ואולם לא התרשמתי או שוכנעתי כי העד היטה את עדותו לטובתה דווקא, או כי היה לו מניע לעשות כן, וגם בחקירתו הנגדית לא עלה הדבר. עיינתי בטופס ההודעה שמסר העד לחברת הביטוח ובו הוא ציין כי "....ביונדאי (רכב התובעת – צ.א.) נכנס רכב מאחור מסוג סובארו (רכב הנתבעת – צ.א.) שלמעשה דחף את היונדאי לרכב שלי...". דברים אלו תואמים גם את עדותו בבית המשפט, ומחזקים את אמינות הגירסה.

עדותו של העד עולה בקנה אחד עם עדותה של התובעת 2 אשר סיפרה כי נהדפה לעבר רכבו של העד כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת וגם עם עדותו העדה הנוספת שהיתה ברכב התובעת 2 שסיפרה כי הנתבעת 2 פגעה ברכב והדפה אותו קדימה.

דברי הנתבעת 1 כי הבינה שרכב התובעת פגע קודם ברכבו של העד הנייטרלי אינם אלא עדות סברה שכן בחקירה הנגדית לא אמרה כי ראתה שרכב התובעת פגע קודם ברכב העד אלא אמרה שהסיקה זאת מכך שפגיעתה ברכב התובעת לא היתה יכולה להספיק להדוף את הרכב. תמונות רכב התובעת שהוצגו, ואשר נראה כי צולמו מייד לאחר התאונה, תואמות את נסיבות קרות התאונה והעדויות.

לא ניתן לקבל את עדותו של השמאי מר שאלתיאל, שכן בחוות דעתו הוא מסיק מסקנות וקובע עובדתו באשר לאופן התרחשות התאונה וסדר פגיעת הרכבים, כאשר מדובר בעניין עובדתי שאינו בתחום סמכותו ומומחיותו. השמאי מסיק מסקנות וסברות אולם הוא לא היה נוכח בזירת התאונה ועל כן אין לעדותו בנקודה זו כל יתרון.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעות את סכום התביעה, צמוד מיום התשלום, בצירוף אגרת משפט, שכר העדים ושכ"ט עו"ד בסך 17.5%.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.