איי .אי .ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 19/12/10 בין רכב בו נהג התובע 2 והמבוטח על ידי התובעת 1 (להלן: "רכב התובעים") לבין משאית לפינוי אשפה בבעלות הנתבעת 1, המבוטחת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המשאית").

התובע 2 העיד, כי עמד עם רכבו הנושא תג נכה בפינת הרחובות נורדאו וסוקולוב בתל-אביב, בסמוך לסימון אדום לבן במרחק של כ- 10 מטר מהצומת. משאית עמדה לשמאלו ברמזור אדום, בינתיים הוא סיים את עיסוקיו וביקש להשתלב בנתיב, לפיכך השתלב לנתיב הימני שהיה חסום קודם על ידי רכבו החונה והתכוון לפנות ימינה. משהתחלף הרמזור, גם המשאית וגם הוא פנו ימינה ובנסיבות אלה המשאית פגעה בחלק האחורי של רכבו. התובע-2, העיד בהגינותו, כי הוא סבור שהמשאית כבר הייתה בנתיב כאשר הוא יצא מן החניה וביקש להשתלב בנתיב ואף הוסיף כי יתכן שנהג המשאית לא ראה אותו, אם כי בשלב מסוים כאשר פגע בו היה אמור לראות אותו. התובע-2, השיב בחקירה נגדית, כי לא הייתה אינדיקציה כי המשאית פונה ימינה ואם היה רואה כי המשאית מאותתת או נוטה ימינה היה נעמד מאחוריה.

נהג המשאית העיד, כי מדובר במסלול קבוע אותו הוא עושה במשך שנים. הוא נסע בשד' נורדאו עמד ברמזור אדום בסמוך למכונית חונה. כאשר התחלף הרמזור והוא פנה ימינה או אז, גם הרכב שקודם היה בחניה פנה ושני כלי הרכב נפגשו. לדבריו, יכל להבחין בו אבל זה היה מאוחר מדי.

עובד העיריה שהיה עם נהג המשאית ועמד על המדרכה, העיד כי המשאית הגיעה לרמזור ותוך כדי שהוא רוצה לפנות ימינה הרכב יצא מהחניה תוך כדי סיבוב עם המשאית.

מתמונות רכב התובעים וחוות דעת שמאי התובעים, עולה כי נזקי רכב התובעים, עיקרם בפגיעת מעיכה בדלת האחורית של רכב התובעים.

דיון והכרעה

מדובר בתביעה אזרחית בה בה נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואת אחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

בנסיבות המקרה דנן, לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים ששתיהן היו מהימנות עלי, ושניהם טענו למעשה לאותה גרסה, אני קובעת, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח תביעתם, שכן נהג התובעת יצא מחניה בצמוד למדרכה ולצומת לצד משאית בצדה הימני של המשאית, באופן שנהג המשאית לא יכל לדעת, כי רכב התובעים שינה את מצבו ממצב של חניה לנסיעה. אכן יש להניח, כי המשאית לא עמדה בנתיב הימני על מנת לפנות ימינה ואולם זאת מאחר שרכב התובעים חסם את הנתיב הימני ועשה כן כרכב חונה. נהג המשאית לא יכל לצפות שבעוד המשאית עומדת באור אדום וביודעו שהנתיב הימני חסום על ידי כלי רכב חונים, יגיע רכב נוסף מהנתיב הימני.

לא בכדי קובעות תקנות התעבורה, כי חניה בתחום 12 מטר מצומת אסורה וגם חוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (סעיף (3) (1)), מחריג חניה בתחום 12 מטר מצומת לרכב הנושא תג נכה – חניה בסמוך לצומת ובלא לאפשר לכלי הרכב הנמצאים בצומת להשתלב לנתיב נסיעתם בטרם פניה, אסורה ומסכנת את התנועה.

אכן המשאית פגעה בדלת אחורית של רכב התובעים, אולם בהינתן ההבדל בין מהירויות הנסיעה בין המשאית ורכב התובעים ומרחק הבלימה של המשאית כאשר שכבר הבחינה ברכב התובעים, סביר שרכב התובעים יצליח לעקוף את המשאית בצומת וכפי שאמר נהג המשאית, כאשר הבחין ברכב התובעים היה זה מאוחר מדי.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם ומשכך התביעה נדחית.

מאחר שהתביעה נדחתה מן הטעם שהתובעים לא עמדו בנטל, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.