איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ ואח' נ' סגרון ואח'

פסק דין

בפני שתי תביעות כספיות שאוחדו שעניינן תאונת דרכים אחת מיום 11.10.08 בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

לאחר שבחנתי את גרסאות הנהגים והעדים, תיק המשטרה, תצלומי הנזקים לכלי הרכב המעורבים בתאונה, ההודעות לחברות הביטוח, שרטוט זירת התאונה והממצאים בשטח ע"י הבוחן המשטרתי, פסק הדין שניתן בתיק התעבורה נגד הנתבע 1, ואת טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, אני קובעת כי גרסתם של הנתבעת 2 ובנה באשר לנסיבות התאונה הינה סבירה, מהימנה ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות, ולעומת זאת גרסתם של הנתבע 1 ובת זוגו אינה סבירה.

הנתבעת 2 ובנה העידו כי רכבם מסוג פורד נסע בנתיב השני מימין, בכביש החוף מצפון לדרום, ולאחר שחלף על פני גשר גלילות והתקרב לצומת עם רח' יוניצמן, סטה במפתיע רכב הנתבע 1 מסוג הונדה מנתיב שמאלי באופן חד ומהיר לתוך נתיב נסיעתם, כשהוא חוצה שני נתיבים ימינה, כדי לפנות שמאלה לרח' יוניצמן. כתוצאה מהסטיה החדה של הנתבע 1, שלא הבחין ברכב הנתבעת 2, התנגשו שני הרכבים ורכב הנתבעת 2, שנסע במהירות 80 קמ"ש, נהדף ימינה והועף לתוך רח' יוניצמן, לעבר רכב התובעים מסוג ניסן, שעמד ברמזור אדום ברח' יוניצמן בנתיב שמכיוון מערב למזרח.

גרסת הנתבע 1 היתה כי נסע ישר בנתיב בימני בכביש החוף, הבחין ברגע האחרון כי "פיספס" את העליה לכיוון כביש 4 על גשר גלילות, ורצה לפנות ימינה ברח' יוניצמן כדי לבצע פניית פרסה, ובעת שהחל לבצע את הפניה, פגע בו רכב הנתבעת 2 מאחור. גרסה זו אינה הגיונית מאחר שהפגיעה ברכב הנתבע 1 לא היתה מאחור אלא כשדופנו הימני מתנגש בדופנו השמאלי של רכב הנתבעת 2, ובנוסף, העפת רכב הנתבעת 2 מרחק גדול מהצומת, לעבר רכב התובעים שעמד בנתיב הנגדי ברח' יוניצמן, הרבה מעבר למקום בו נעצר רכב הנתבע 1, אינה עולה בקנה אחד עם תאונת חזית אחור, ולו גם במצב של פניה ימינה של הרכב הראשון. בנוסף, בגרסת הנתבע 1 נפלה פירכה בולטת, בכך שתאר כי רכב הנתבעת 2 נתן לו מכה מימינו, ובאותה נשימה טען כי הוא פנה לרח' יוניצמן מהנתיב הימני בכביש החוף, קרי: כי לא היה כל נתיב נסיעה מימינו. גם תיאור אופן העפת הרכבים על ידו (עמ/' 10 לפרוט' ש' 9-12) אינו עולה בקנה אחד עם תאונת חזית אחור.

עיינתי בפסק הדין שניתן בתיק ת"ד 11988-09 ובו זוכה הנתבע 1 מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו. הנימוק העיקרי לזיכוי היה כי לא הובאה בפני בית המשפט עדותם של הנתבעת 2 ובנה, שהיה הנהג ברכב הפורד, ועל כן עמדו בפני בית המשפט עדות הנאשם (הנתבע 1) בלבד ובוחן התנועה, שחלק ממסקנותיו התבססו על גרסת נהג הפורד, ואילו גרסת נהג הפורד, המעורב השני בתאונה, לא היתה בפניו. מערך הראיות שבפני הינו כאמור שונה ומלא, לאחר שנשמעו עדויות כל הנהגים המעורבים.

לא מצאתי אשם תורם בנהיגתו של בנה של הנתבעת 2, שנסע במהירות המותרת ולא הספיק לבלום בשל הסטיה הפתאומית של הנתבע 1 לנתיב נסיעתו.

לפיכך אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעים בת.א. 15803-07-09 את סכום התביעה, בחלוקה ביניהם כמפורט בכתב התביעה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן אגרה ושכר עדים כפי שנפסק לעדי התובעים וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בת.א. 3354-04-10 את סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן אגרה ושכר עדים כפי שנפסק לעדי התובעת וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.