איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ ואח' נ' מנחם ואח'

פסק דין

מדובר בתביעה לגבי נזק בתאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי רכב הנתבעים פגע מאחור ברכב התובעת.

אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי לאחר הפגיעה ובהמשך ישיר לה, רכב התובעת סטה ימינה ועלה על המדרכה ועלה על אי תנועה ופגע בעץ והוכרז כאובדן מוחלט.

השאלות שבמחלוקת הינן:

1.האם הנתבע 1 הדף את רכב התובעת לעבר העץ ולכן הוא אחראי לפגיעה גם מאחור וגם מלפנים?

2.באם יקבע כי התובעת 2 לחצה בטעות על הגז, האם ניתן לייחס לו אחריות להתנהגותה זו?

באשר לשאלה הראשונה

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הטענות, הגעתי למסקנה, כי הנתבע 1 לא הדף את התובעת 2.

ואלו הנימוקים להחלטתי:

1.בחנתי היטב את עדותה של התובעת 2 והגעתי למסקנה שאינני יכול להשתית כל מסקנה משפטית בהתאם לעדות זו.

2.העדה לא יכלה להסביר כיצד מפגיעה קלה מאחור, היא הצליחה להתקדם קדימה ולעלות על מכשול של מדרכה ואי תנועה ופגעה באופן קשה מאוד בעץ. העדה יחסה זאת לאובדן הכרה.

3.בחנתי את עדות נתבע 1 ואני נותן אמון מלא לעדותו. אני מקבל את עדותו כי התאונה אירעה במקום שמסומן על ידו בתמונה על מעבר החציה. בנקודה זו הייתה אי בהירות מסוימת כיוון שלא ניתן למקם בדיוק את הפנייה. אני מקבל את עדותו לגבי הפגיעה, כאשר פגיעה זו נעשתה לפני המקום עליו העידה עדת התובעת.

באשר לשאלה השנייה

לאחר ששמעתי את העדויות ואת הטענות, הגעתי למסקנה, כי התנהגותה של התובעת 2 הייתה כל כך בלתי צפויה שיש בהתנהגותה זו כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה הקלה מאחור לפגיעה מלפנים.

כפי שציינתי, אינני יכול לתת אמון לעדותה ואינני יכול לבסס על עדותה כל ממצא. לכן גם אינני מוציא מכלל אפשרות כי הייתה סיבה אחרת להתנהגותה וסיבה זו לא גולתה.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.

אלי ספיר, שופט