איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ ואח' נ' זילברמן ואח'

פסק דין

תביעה לתלום פיצויים , ושיבוב הסכום אוו שילמה התובעת למבוטחה התובע 2 על נזקים שנגמרו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה מעורב רכב של הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2.

גרסת התובעים היא כי רכב התובע נסע בנתי השתלבות באזור סגולה פתח תקווה לצורך השתלבות בכביש הראשי. האט את מהירות מעט עקב רכבים שהיו לפניו ואז נפגע מאחור ע,י רכב הנתבע 1 עקב אי שמירת מרחק .

הנתבעים טוענם כי הנתבע 1 נהג את הרכב מאחורי רכב התובע 2 , בשלב מסוים ועוד בטרם יכנס באופן מלא לנתיב ההשתלבות ועקב טעות בניווט ככל הנראה , עצר לפתע רכב התובע 2, שלב הילוך לאחור ונסע בנסיעה לאחור ף מרחק של כשלושה מטרים אותו מרחק שהנתבע 1 שמר מאחוריו ופגע בו .

אתחיל באמריה כי דרך החיים היא כי כאשר נוצר מגע בין חזית רכב ף לחלק האחורי ברכב שלפניו, הרוב המכריע של המקרים נגרם עקב כך שהרכב אחורי אינו שומר מרחק, מזה שלפניו , ובעת האטה או עצירה של הרכב הקדמי, לא מצליח הרכב האחור לבלום טרם פגיעה בזה שלפניו. המקרים ההפוכים הם בודדים .

על כך ומאחר והנחות וחזקות שבעובדה אשר בחיי היום יום , קובעים כך, הרי מי שטוען אחרת, וכי המקרה שלו הוא מהבודדים היוצאים מן הכלל עליו נטל הוכחה מוגבר, מעבר להטלת ספק בגרסת היריב , ומעבר ל מאזן ההסתברות של 51% המקובל בדיני הראיות האזרחיים .

מי שטוען כך עליו מוטל נטל הבאת ראיה מוגבר כדי לשכנע את בית המשפט כי המקרה החריג הוא שקרה כאן ולא המקרה השייך לקבוצת הכלל .

מטעם הצדדים העידו עבור כל אחד עד נוסף .

לתובע 2 אחריו שהיה עימו ברכב ועבור הנתבעים נהג רכב נוסף שהה מאחורי רכבו של הנתבע 1.

ניתן לומר כי בשתי עדויות של העדים הנוספים יש משום חלושות אשר מאיינות את אפשרות לתת משקל עודף לעדות אחת על רעותה .

עד התביעה נתמך ע"י עדות של אחיו , ובמקרה זה , בלי להטיל דופי מיוחד בעדי התביעה , יש לעדות האח משקל פחות במעט מעדותו של עד ניטראלי שאין לו כל עניין בתוצאות משפט .

מאידך עדותו של העד מטעם הגנה שטוען כי ראה את רכבו של עד התביעה נוסע לאחור, ואף ראה את אורות הרוורס אינה נקייה מספקות .

העד מטעם ההגנה נסע מאחורי רכבו של הנתבע 1 , הבחין בו נעצר, וטוען כי ראה את רכבו של עד התביעה נוסע לאחור . כיצד הוא ראה זאת, דרך השמשה האחורית ברכב הנתבע . והוא אף מדגיש כי ראה אורות לבנים , רוורס ברכב עד התביעה .

הנתבע טען כי הוא נהג את רכבו במרחק שלושה ארבעה מטרים בטרם עצר והחל נוסע לאחור . אם הוא תחיל את הבלימה ממרחק של 3-4 מטרים מאחורי רכב עד התביעה , מותר להניח כי עקב מרחק הבלימה והעצירה הדרושים לו , הוא עצר במרחק יותר קטן מ 3 מטרים .

כאשר חזיתו של הנתבע רחוקה פחות משלושה מטרים , מהחלק האחורי ברכב עד התביעה , ספק רב בעיני אם עד ההגנה 2, יכול הה לראות דרך השמשה האחורית את אורות הרוורס ברכבו של עד התביעה .

כמו כן ש לשים לב לכך כי בעדותו הראשית השוטפת , לא אמר העד כי ראה אורות רוורס, אלא במהלך החקירה הנגדית , וכאילו על מנת להגן על גרסתו שראה את עד התביעה נוסע לאחור, אז הוא גייס את האמירה כי אפילו ראה את אורות הרוורס.

באין תמיכה לגרסתם של העדים הנוספים, זה כאמור בגלל קרבה ועניין במשפט, וזה בגלל הספק בנכונות גרסתו, אין בגרסאות של שני העדים הנוספים משום דרך להוסיך אמינות לגרסתו של מי מהנהגים המעורבים .

נותרו בפני עדויותיהם של הנהגים עצמם . זה טוען כך זה טוען ההיפך . שתי כפות המאזניים מאויינות. ומאחר וכאמור , היה על הנתבעים להוכיח את הגרסה של עד התביעה נסע לאחור , וגם לא הצליחו לעשות כן , נמצא כי הטענה לא הוכחה .

זאת ועוד . הנתבע מאשר כי אחרי התאונה ואחרי החלפת הפרטים המשיך עד התביעה בנסיעה בהמשך לנתיב ההתלבות ועלה על הכביש הראשי לפתח תקווה , כך שלמעשה נשמטת הקרקע מתחת להנחה, השערה- סברה- כי עד תביעה נסע לאחור עקב טעות בניווט , ועקב כוונה לחזור ולנסוע בכיוון אחר .

מצאתי לקבוע כי טענתו של עד התביעה לא נסתרה, ולא הוכחה הטענה כי הוא נסע לאחור וגרם לתאונה .