איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הוד ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכבה של התובעת 2 כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 10/11/09 בסך של 6,861 ₪ .

הנתבע 1 , נהג בכלי הרכב אליו היה מחובר נגרר שלא היה מבוטח בעת קרות האירוע, משכך הגיש כתב הגנה מטעמו בנפרד מכתב ההגנה שהוגש באמצעות נתבעת 2, אשר ביטחה במועד הרלבנטי את הגורר בלבד ואילו לטענתה הנגרר הוא זה שפגע בכלי רכבה של התובעת 2 וממילא גרם לנזקים ומשכך, עליו לשאת לבדו בתוצאות הנזק.

למעשה המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת האחריות לאירוע התאונה וכן סביב השאלה המשפטית לעניין חבות ואחריות הגורר אל מול הנגרר, במקרה שבו אין מחלוקת כי הנגרר גרם לנזק וכי האחרון לא היה מבוטח כלל ועיקר בביטוח צד ג' עובר לקרות האירוע.

אדון בשתי השאלות בנפרד, תחילה אתייחס לשאלת האחריות לקרות האירוע, ביחס להתנהלות שני הנהגים.

אין מחלוקת בין הנהגים באשר לנסיבות קרות האירוע, לטענת שניהם הנתבע 1 ביקש להשתלב לנתיב נסיעתה של התובעת 2 , בסיום נתיב ההאצה שבו נסע כאשר לטענתו רכב התובעת נמצא במרחק כזה שאפשר לו להשתלב ורק לאחר שעשה כן, הבחין כי נגרם לתובעת 2 נזק , כתוצאה מכך עצר בצד הדרך, תוך שהוא מסב את תשומת ליבה של התובעת 2 לאירוע .

התובעת 2 העידה, כי הבחינה בכלי רכבו המשולב של הנתבע אשר סטה לעבר נתיב נסיעתה, ברם היא לא יכולה היתה לעשות דבר, מעבר לכך שהאטה את מהירות נסיעתה, הואיל ובשני הצדדים היו כלי רכב שנסעו והמקום צר.

התובעת 2 העידה, כי היא מכירה את המקום והבעייתיות בהשתלבות מנתיב ההאצה שנמצא בצד ימין לנתיב שבו נסעה ומשכך, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת לפיה מרבית האחריות מוטלת על הנתבע 1 ואילו לתובעת 2 ניתן לייחס אשם תורם בשיעור של 20% לקרות האירוע בלבד.

כעת ביחס לשאלה המשפטית, באשר לאחריות שיש להטיל במקרה שבו כלי הרכב המעורב באירוע התאונה הינו משולב ( "גורר ונגרר" ) במערכת היחסים שבין שני חלקי הרכב.

בסוגיה זו דשו ודנו בתי המשפט השלום חדשות לבקרים ואולם טרם נפסקה הלכה מחייבת כך שנותרו שתי הגישות בעניין על כנן, כל אחת עומדת בפני עצמה.

הגישה האחת, דוגלת באחריות של הגורר בלבד באשר הגורם המעוול הינו הנהג שנמצא בגורר ואילו הנגרר הינו החלק הפסיבי , חסר חיות משל עצמו ובכל מקרה שבו היה מגע בין הנגרר לבין צד ג' הרי שאז יש לראות אותו כמי ש"נגרר" לתאונה ע"י הגורר ועל המבטחת של האחרון לשאת בכל הנזק.

לעומתם יש הגורסים, כי אין לראות בנגרר חלק פסיבי , למעט כשהוא בנפרד מהגורר, אלא חלק מכלי רכב אחד מורכב הדורש מיומנות נהיגה מיוחדת, במקרה כזה יש להטיל אחריות על שני כלי הרכב באופן שווה וממילא על מבטחי שני החלקים לשאת בפיצוי.

עמדתי, כעמדתם של אלו הדוגלים בחלוקת האחריות בין שני חלקי כלי הרכב המשולב בחלקים שווים ביניהם ואבאר.

אין מחלוקת בין הפוסקים, כי הגורם המעוול הינו הנהג ולא הרכב עצמו כך שהשוני בין שתי הגישות הינו האם יש להטיל בכל מקרה את מלוא האחריות על הגורר, למעט במקרים שבהם האחרון מתנתק מהנגרר או כשהנגרר גורם לנזק כשהוא בנפרד מהגורר, גם כאשר הנגרר גרם לנזק לצד ג' או שמא יש לחלק האחריות בין שני החלקים באופן שווה ביניהם , בבחינת מעוולים במשותף.

עסקינן בכלי רכב משולב המורכב משני כלי רכב המחוברים זה לזה , מהווה מקשה אחת ותלוי האחד בשני , כך שכל פעולה/ תנועה של חלק אחד בהכרח משפיעה על החלק האחר, בהתאם לפעולות שננקטות ע"י הנהג שיושב פיזית בחלק הקדמי.

לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, שני כלי הרכב בנפרד הינם בבחינת חפץ דומם, אין כל משמעות לעובדה שבאחד מהם יושב נהג ולאחד מהם ישנו מנוע, שהרי האחד תלוי בשני בזמן שהם נמצאים בתנועה, לעניין המהירות, זמן תגובה לצורך עצירה, חציית צומת וכל פעולה אחרת שננקטת ע"י הנהג שנוהג בכלי רכב מהסוג הנ"ל, כך שלא ניתן לומר שהנגרר פסיבי יותר או פחות מהגורר שניהם חיים / חסרי חיים באותה המידה בדיוק.

כאשר שניהם בנפרד, הרי שאז ישנם שני כלי רכב והחלוקה , כשנגרם נזק רק ע"י אחד מהם הינה סבירה והגיונית , ברם אולם כאשר אלו מתחברים, הופכים הם לגוף אחד בעל שני ראשים , שלא ניתן עוד לחלק ביניהם את האחריות הואיל והם תלויים זה בזה מעצם טיבם וטיבעם וככזה משולבים הם ואחראים לכל נזק שייגרם, ביחד ולחוד, ללא כל קשר לחלק שגרם לנזק.

הטלת האחריות על החלק שגרם את הנזק בלבד, כאשר אין מחלוקת בעניין זה, מחטיאה את ייעודו של כלי הרכב המשולב / המורכב משני כלי רכב ככזה , במיוחד כאשר האחריות מוטלת באופן בלעדי על החלק הראשון מבין שני החלקים, תוך התעלמות מהעובדה שיש לו נגרר המשנה את אופן ההתנהלות שלו ומאיין את הצורך בביטוח החלק הפאסיבי שהרי גם אם זה יתנתק מהגורר במהלך נסיעה ויגרום נזק, יהא צורך להיכנס לשאלת האחריות של הגורר באשר הנהג הוא זה שאחראי לחיבור של השניים וממילא לסיבת הניתוק , אשר תוביל להמצאת חוו"ד מיותרות.

הנהג, בעל השליטה בכלי הרכב אמנם יושב פיזית בכלי הרכב הראשון , יחד עם זאת, הוא משפיע באותה המידה בדיוק על התנהגות ותנועת החלק השני של אותו כלי רכב, כך שיש לראות את הנהג כמי שמחזיק בשני כובעים,כאילו נמצא באופן פיזי בכל נקודת זמן בשתי היחידות.

כל התייחסות אחרת למורכבות כלי הרכב הכולל שני חלקים של גורר ונגרר תביא לתוצאה לא רצויה של העלאת טענות שבמומחיות לעניין אופן התנהלות של כל אחד מחלקי היחידה כשהם בתנועה ביחד, על מנת להטיל את האחריות על החלק השני , בעוד ששני כלי הרכב מחויבים בביטוחים שונים.