אייל כרמי נ' יוסף

פסק דין

בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבע לפינוי דירת התובעת, וזאת בהתאם להוראות פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. .

התובעת הינה הבעלים של דירה הידועה כגוש 11208, חלקה 26, תת חלקה 12, בנשר (להלן: "הדירה" ו/או "המושכר").

ראו: נסח רישום מלשכת רישום מקרקעין שצורף כנספח 1 לכתב התביעה.

ביום 25.04.2004 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לנתבע, לפיו התובעת השכירה את הדירה לנתבע. מדובר בשכירות אשר חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, אינו חל עליה.

ראו: חוזה שכירות שצורף כנספח 2 לכתב התביעה.

למותר לציין, כי בחוזה השכירות נרשמו פרטי הדירה כדלקמן: דירה מס' 11, בקומה 3, ברחוב צה"ל 15א' בנשר. בחוזה השכירות לא נרשמו מספרי הגוש והחלקה של הדירה, ברם לא התעוררה כל מחלוקת בהקשר לבעלות התובעת בדירה נשוא הסכם השכירות.

הדירה הושכרה לנתבע למשך שנה החל מיום 01.05.04 ועד 30.04.05, ולנתבע ניתנה אופציה להאריך את תקופת השכירות בארבעים ושמונה חודשים נוספים.

הנתבע מימש את האופציה, ותקופת השכירות לאחר מימוש האופציה הסתיימה ביום 30.04.09.

טענות התובעת

התובעת טוענת, כי תקופת השכירות על פי חוזה השכירות הסתיימה ביום 30.04.09, ועם סיומה ולאור הוראת סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה"), הוארכה תקופת השכירות במושכר מעת לעת עד למתן הודעה על ידי מי מהצדדים על סיום השכירות במושכר.

ביום 01.08.11, התובעת הודיעה בכתב לנתבע על סיום השכירות במושכר והנתבע נדרש לפנות את המושכר עד 15.08.11 (להלן: "ההודעה").

ההודעה נשלחה לנתבע באמצעות שליח, ולאור ניסיון העבר (אי פתיחת דלת המושכר בפני התובעת), השליח צויד במספר עותקים של ההודעה. כצפוי, הנתבע לא פתח את דלת הדירה, לפיכך השליח הדביק עותק ההודעה על דלת הדירה, ועותק נוסף תחבו מתחת דלת הדירה.

כעבור מספר ימים חזרו המעטפות של ההודעה תוך שצוין עליהן: "Return to sender no one by this name lives here". במקביל, הנתבע שלח לתובעת חשבונית בגין מקרר שרכש – על דעתו, כפי הנראה, לשימושו, ועל גבי המעטפה ציין הנתבע כי כתובתו הינה בדירה.

ראו: נספחים 3 עד 6 לכתב התביעה.

זאת ועוד, במהלך שנת 2010, הנתבע הפחית, באופן חד צדדי, את דמי השכירות החודשיים ובחודש מאי 2011 הנתבע חדל מלשלם את דמי השכירות החודשיים.

ניסיונות התובעת להידבר עם הנתבע לא צלחו. בפועל, הנתבע ממשיך להחזיק בדירה מבלי לשלם את דמי השכירות שמחובתו לשלם על פי חוזה השכירות.

התובעת הוסיפה וטענה, למען הגילוי הנאות, כי בין הצדדים התנהלו חילופי דברים להארכת השכירות במושכר, אולם לא הבשילו לכדי חוזה שכירות מחייב ולא נכרת חוזה שכירות להארכת השכירות במושכר, והצדדים נהגו על פי חוזה השכירות מיום 25.04.04.

התובע אף ביקש לנתק את קו הטלפון שהיה בדירה, בשל העלות הכרוכה בכך ולעבור באופן עצמאי לחברת תקשורת אחרת. בפועל, עד עצם היום הנתבע לא מסר לתובעת את מספר הטלפון החדש בדירה, או אמצעי תקשורת אחר, לפיכך לא ניתן ליצור איתו תקשורת.

התובעת טוענת, כי היא השתמשה בזכותה שלפי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, והודיעה לנתבע ביום 01.08.11 על סיום השכירות במושכר ודרשה ממנו לפנות את הדירה עד ליום 15.08.11. אולם, הנתבע ממשיך להחזיק בדירה ללא כל זכות שבדין, ועליו החובה לפנותה.