אייל אריאלי נ' פקיד שומה אשקלו

פסק דין

1. בפני שלושה ערעורים שאוחדו. המערער בעמ"ה 552/06 אייל אריאלי, הועסק בתקופות הרלבנטיות בחברת טבע ובמסגרת זו הוקצו לו אופציות לרכישת מניות בחברה. רווחיו ממימוש האופציות (בשנת 2005) הסתכמו בכמליון ₪.

המערער בעמ"ה 542/07 ועמ"ה 536/08, יואב זלצמן, הועסק בתקופות הרלבנטיות בחברת נייס מערכות בע"מ וגם הוא קיבל ממעסיקתו אופציות לרכישת מניותיה.

בשנת 2004 היו רווחיו ממימוש האופציות בסכום של כ- 800,000 ₪ ובשנת 2005 הסתכמו רווחיו ממימוש האופציות בסכום של כ- 7,740,000 ₪.

המשיב, בשומות השנים הנ"ל, קבע כי הרווחים שהשיאו המערערים ממימוש האופציות מהווים חלק משכר עבודתם ועל כן יש למסותם עפ"י שיעור המס השולי.

המערערים ערערו, בשלושה ערעורים נפרדים, על קביעות השומה הנ"ל. בהודעות הערעור ובנימוקי הערעור המקוריים, נטען על ידם כי רווחיהם ממימוש האופציות הינם רווחי הון ממכירת ניירות ערך זרים. על כן, ומכוח הוראת צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון ממכירת ניירות ערך זר) ה' תשנ"ב, שיעור המס הינו 35%, כקבוע בהקלה לענין זה שבאותו הצו.

בנימוקי הערעור שבו ופירטו המערערים את אותה העמדה והוסיפו וציינו כי עמדתם זו, נתמכת בפסקי דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, בסוגיות זהות (בעמ"ה 1172/02, עמ"ה 1265/01, עמ"ה 1072/03 – פסה"ד מהתאריכים 22.3.05 ו- 27.6.05).

בירור ערעורים אלה (בפני מותב קודם) הושהה עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורים שהגיש המשיב על אותם פסקי הדין של ביהמ"ש המחוזי בת"א.

2.והנה ביום 31.12.2008 ניתן פסק הדין בביהמ"ש העליון (ע.א. 6159/05, 6161/05, 7359/05), פה"ש ת"א 3נ. י. לפיד ואח' – טרם פורסם) – להלן פס"ד לפיד.

בפסק הדין נתקבל ערעור המשיב.

נקבע בו כי הכנסה ממכירת מניות שמקורן בהקצאת אופציות על פי מסלול 102 (ראה לענין זה סע' 2 לפסה"ד – י.א.) והנסחרות בבורסה מחוץ לישראל – מהווה הכנסה הונית, אולם הוראת ההקלה שבצו האמור אינה חלה עליה – ועל כן יש למסותה בשיעור המס השולי. (שהוא היה שיעור המס על רווח הון בתקופה הרלוונטית, טרם תיקון 132 לפקודת מס הכנסה).

לאור ההלכה שנפסקה בפס"ד לפיד חזרו בהם המערערים דנן מטענותיהם שבנימוקי הערעור המקוריים לענין שיעור המס הראוי להכנסות שבנדון – אולם עומדים הם בערעוריהם כנגד השומות בשתי עילות ערעור אחרות.

האחת – כי במהלך השגותיהם על השומות ביקשו את פקיד השומה לערוך עימם הסכמי פשרה ולפיו ימוסו הכנסותיהם בישעור של 42.5%.

לטענתם – פקיד השומה ערך הסכמי פשרה שכאלה עם נישומים רבים נוספים, לענין הכנסות דומות ממימוש אופציות, וסירובו לערוך עימם הסכמים דומים מהווה את אפלייתם לרעה ושלא כדין. על כן, כך טענתם, יש לקבל את ערעוריהם ולצוות על פקיד השומה, גם עתה, לערוך עימם הסכמי פשרה כאמור או לחילופין לקבוע כי ההכנסות נשוא ערעורים אלה, ימוסו עקב כך בשיעור המס "הפשרתי" של 42.5%.

לחילופין טוענים המערערים כי בעקבות תיקון 132 לפקודה שיעור מס ההון המקסימלי, גם בענין ההכנסות דנן, הינו 35%.

לחילופי חילופין טוענים הם כי יש מקום לערוך חלוקה ליניארית של רווח ההון – באופן בו חלקו המיוחס לתקופה שלפני תיקון 132 ימוסה בשיעור השולי וחלקו שלאחר מועד התיקון (1.1.2003) ימוסה בשיעור 35%.

אתייחס להלן לטענות המערערים כסדר הרצאתן הנ"ל.

הסכמי הפשרה

3.כאמור לעיל ביום 31.12.08 הכריע ביהמ"ש העליון במחלוקת שנמשכה שנים ארוכות בין נישומים רבים לבין רשות המיסים בדבר המס החל עפ"י הדין ביחס להכנסות ממכירת מניות שמקורן באופציות למניות חברה מעסיקה שניתנו על ידה לעובדיה.

ברמת המספרים התמצתה המחלוקת בטענת הנישומים כי המדובר בהכנסה הונית שחל עליה שיעור ההקלה (מכוח הצו) של 35% אל מול טענת הרשות כי המדובר בהכנסת עבודה או לחילופין ברווח הון שאינו בר הקלה ואשר שיעור המס בגינו הינו בשיעור המס השולי. מחלוקת זו ריחפה בחללם של נישומים והרשות לאורך שנים ובמהלך תקופה זו נערכו הסכמי פשרה עם נישומים רבים בהם נקבע בשומות מוסכמות שיעור מס של 42.5% - שהינו המיצוע בין עמדות הצדדים.