פסק דין
ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעו עדויות קצרות, והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
1.הנהגת ברכב המבוטח על ידי התובעת (להלן, ולשם הנוחות, "התובעת") טוענת כי בעת שנסעה ברכבה, ביום 20.2.11, עצרה לפני סוף נתיב הנסיעה בו נסעה, במטרה להשתלב לנתיב בצד שמאל, זאת מאחר שהנתיב בו נסעה הסתיים.
בעת שהמתינה במצב עצירה, פגעה בה לפתע משאית בצידה השמאלי, והמשיכה בנסיעתה.
מיד לאחר הפגיעה השתלבה התובעת בנתיב השמאלי, והמשיכה לנסוע אחרי המשאית הפוגעת עד הצומת הבא, שם הצליחה אחותה שישבה לידה לרשום את המספר המופיע בקצה העגלה של המשאית.
2.סמוך לאחר מכן פנתה התובעת למשטרה עם המספר שרשמה, וקבלה את שם בעלת הרכב שהינה הנתבעת. מידע זה גם נמסר על ידה למבטחת – התובעת בתיק.
3.פרט לתובעת העידה גם אחותה אשר ישבה לידה. עדות האחות היתה דומה לעדות התובעת.
4.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי במועד הרלוונטי לא התרחשה כל תאונה בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת, וכי נהג מטעמה של הנתבעת לא היה מעורב בתאונה כלשהי במועד זה.
יחד עם זאת זימנה הנתבעת לעדות נהג מטעמה, שהעיד כי קצין הבטיחות של הנתבעת הודיע לו כי עליו להתייצב לעדות, מאחר ונטען כי המשאית שבה נהג פגעה ברכב התובעת.
5.לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו, ובכלל זה חוות דעת שמאי, תמונות הנזק ברכב התובעת, תמונות משאית (שהתובעת אישרה כי היא דומה למשאית שפגעה בה), הודעות לחב' ביטוח ומסמכים נוספים שהוגשו, הנני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,500 ₪ נטו.
6.בקביעת סכום זה נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:
א. עדויות התובעת ואחותה היו ברורות, לא נסתרו, ואני מקבלת את גרסתן לפיה בעת שרכב התובעת היה במצב עמידה, טרם ההשתלבות לנתיב משמאל, פגעה בהן משאית שחלפה בנתיב המקביל.
ב.כן אני מקבלת עדותן ביחס לכך שהמספר שנרשם על ידי אחותה של התובעת הוא מספר המשאית ו/או העגלה שפגעה בהן, שכן העידו כי מיד לאחר הפגיעה, השתלבו בנתיב והמשיכו בנסיעה בעקבות אותה משאית.
ג.הנתבעת יכולה הייתה בנקל לסתור את טענת התובעת ולהוכיח טענתה כי משאיתה לא היתה מעורבת בתאונה באותו יום, זאת על ידי הצגת סידור העבודה של המשאית הרלוונטית.
יצויין כי גם תשובת הנהג במשאית לפיה הוא "לא זוכר" אם נהג במשאית ביום האירוע בצומת מוצקין, מחזקת את גרסת התובעות לפיה המשאית המעורבת היתה המשאית בו נסע.
יחד עם זאת אני מקבלת במלואה את עדות הנהג ברכב הנתבעת לפיה לא הרגיש כי פגע עם משאיתו ברכב כלשהו – עדות המתיישבת עם אופי הפגיעה – שפשוף קל מאוד, שברור כי קשה להרגיש בו כאשר נוהגים במשאית גדולה וכבדה כדוגמת המשאית בה נהג.
יצוין כי גם התובעת ואחותה אמרו בעדותן, בהגינותן, כי הן בטוחות שנהג המשאית כלל לא הרגיש בפגיעה ומכאן שלא ייחסו לו "פגיעה ובריחה".
ד.הוברר כי המשאית הרלוונטית הינה רחבה מאוד – ברוחב נתיב הנסיעה, ומכאן שכל סטיה ולו קלה ביותר עשויה להביא לפגיעה ברכב שנמצא בסמוך לנתיב.
ה.הנתבעת אף נמנעה מלהציג תמונות של המשאית הרלוונטית ו/או של הנגרר הרלוונטי שנטען כי הוא זה שפגע ברכב התובעת. גם ענין זה צריך לפעול לרעתה, שכן התמונה הייתה יכולה להמחיש כיצד נראית העגלה והאם ייתכן כי קיימת בה בליטה כלשהי שעשויה הייתה לשפשף את רכב התובעות.
ו.יחד עם האמור לעיל, סביר בהחלט כי רכב התובעות חרג, ולו חלקית, לנתיב ההשתלבות, דבר שיכול להסביר את השפשוף שנגרם, שכן לא הובא כל נימוק ו/או סיבה שבגינה נאלץ נהג המשאית לסטות מנתיב הנסיעה הישר בו נסע, בעוד שאין חולק כי התובעת היא זו שבקשה להשתלב לנתיב משמאל. כן יש לציין כי בטופס ההודעה לחברת הביטוח לא צוין כי התובעת עמדה בנתיב הסמוך וכי המשאית סטתה לנתיב בו עמדה, אלא כל שצוין הוא כי – "כאשר הייתי בעצירה כדי להשתלב, הגיע משאית ופגעה בי".