פסק דין
התביעה ייסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה נשוא התביעה. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד; מוסכם שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבעות מאחר ורכבן פגע מאחור ברכב התובעת.
התובעת סומכת תביעתה על חוות דעת השמאי מטעמה, הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית. לפי האמור בחוות דעת שמאי התובעת כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב אובדן מוחלט מאחר והנזק שנגרם עולה על 60% מערך הרכב. לטענת שמאי הנתבעות הנזקים הנראים ברכב הם במספר מוקדים שונים, שלא יכולים היו להיגרם מאותה תאונה, אף שבסופו של יום גם הוא מודה שלאור היקף הנזק נכון היה להכריז על הרכב כאובדן מוחלט. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת על כן בשווי הרכב עובר לתאונה. מחלוקת נוספת היא לעניין שווי השרידים, לטענת הנתבעות ניתן היה לקבל עבור השרידים סכום גבוה יותר מהסכום שקיבלה התובעת.
העידו בפני שני השמאים ונהג רכב התובעת; נהגת רכב הנתבעות לא התייצבה לעדות.
נהג התובעת העיד ותיאר את נסיבות התאונה. הוא עצר רכבו לפני רמזור אדום ולפתע הרגיש מכה חזקה מאחור. רכב שפגע בו מאחור העיף את הרכב מספר מטרים קדימה, הוא אינו יודע במדוייק כמה מטרים, אך בסביבות 4 – 6 מטר. היה חושך והוא סבר שהמכה אינה גדולה, אך למחרת בבוקר הוא פנה למוסך ונתברר לו שמדובר במכה משמעותית. העד נשאל לגבי הפגיעות הקודמות שהיו ברכב, וטען שהיתה פגיעה קודמת בצידו הימני של הרכב, בין שתי הדלתות, ושריטה בצד שמאל. אלו פגיעות ישנות שלא תוקנו מאחר וניתן היה להמשיך ולנסוע ברכב, הוא נכה ומתקיים מקצבת נכות, והוצאות התיקון גבוהות עבורו. לגבי הכנף הימנית, יכול להיות מאוד שגם היא היתה פגועה קודם, ואולם מכסה תא המטען לא היה פגוע.
שמאי התובעת העיד שיתכן והמכה הנראית בחלק העליון של מכסה תא המטען נגרמה בתאונה ויתכן גם שלא, עם זאת כל הנזקים הנראים בצידו האחורי ימני של הרכב, לרבות אלו הנראים בכנף הימנית אחורית נגרמו מהתאונה. הנזקים הנראים בדלת הימנית אכן לא נגרמו בתאונה.
השמאי נשאל מדוע לא הפחית משווי הרכב את הפגיעה הנראית בדלת צד ימין והשיב שהוא לא ראה בכך בעיה. לגבי המכה הנראית בחלק העליון של מכסה תא המטען, גם היא מכה שולית, אך נכון שהוא היה מפחית בגינה סכום מסויים, אולי 500 ₪. אני מוצאת לנכון לציין שבפרוטוקול הדיון נכתבה השאלה כך: ".....אם היית צריך להעריך שווי של רכב לפני התאונה לקראת מכירה, האם היית מפחית את הסכום הזה משווי הרכב" והתשובה: "את המכה הזו היא שולית. הייתי מפחית אולי משהו קטן היותר, בערך 500 ₪" (עמ' 3 שורות 28 – 31). לא נכתב בפרוטוקול הדיון למה מתייחסות המילים "הזה" שבשאלה ו"הזו" שבתשובה. לזיכרוני השאלה התייחסה למכה הנראית במכסה תא המטען, ולא למכה שבימין הרכב, כפי שכך עלול להשתמע מקריאת הפרוטוקול. לגבי המכה בצידו הימני של הרכב התייחס השמאי בתשובה קודמת וטען שהוא לא ראה בה בעיה (עמ' 3 שורות 26 – 27). כך הבינה גם ב"כ הנתבעות ובסיכומיה טענה שגם לפי עמדת שמאי התובעת היה מקום להפחית את ערך המכה שנגרמה בתא המטען (עמ' 9 שורות 14 – 16).
שמאי הנתבעות טען שהנזק שנגרם בחלק העליון של תא המטען לא יכול להיות קשור לתאונה, וזאת בהתחשב בגובה הרכבים המעורבים. בנוסף יש נזקים נוספים בכנף הימנית אחורית שלא יכולים היו להיגרם בתאונה הנדונה.
בחנתי את העדויות, המסמכים והתמונות. הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל במלואה. יתר על כן לטעמי לא היתה הצדקה לניהול תיק זה, לרבות חקירות נגדיות של שני שמאים, שעה שלא היתה מחלוקת בין הצדדים לא לגבי האחריות לתאונה ולא לגבי עצם הצורך להשבית את הרכב בעקבותיה, ושעה שמדובר בתביעת שיבוב שהגישה חברת ביטוח, לגביה יש הנחה שהיא אינה ממהרת לשלם כמתנדבת.
עדותו של נהג התובעת היתה אמינה, וגם התרשמתי שהעד מנסה לדייק ולא להגדיל נזקים. וכך למשל העד העיד שיתכן והנזק בכנף האחורי ימני של הרכב היה קודם לתאונה, אף שהוא אינו יודע, שעה ששמאי התובעת העיד באופן חד משמעי שלפי מיקום הנזק, מדובר בנזק שהוא תוצאת התאונה. לאור האמור אני מקבלת את עדות נהג התובעת במלואה, לרבות את טענתו שהפגיעה במכסה תא המטען נגרמה כתוצאה מהתאונה והיא לא היתה קיימת ברכב קודם לכן. אני ערה לכך ששמאי הנתבעות טוען שהנזק לא יכול היה להיגרם בתאונה, ואולם שמאי התובעת לא שלל אפשרות זו, ולפי עדותו הנזק האמור יכול היה להיגרם באותה תאונה (עמ' 3 שורות 10 - 11). זאת ועוד, מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת שיש הבדל בין ניסוי "בתנאי מעבדה" ובין תאונה בתנאי דרך, ושיש להתחשב בתנודות הרכב ובתנאי הכביש שעה שבאים לבחון את התאמת הנזקים בין רכבים שונים. כך הוא בדרך כלל וכך הוא במקרה זה, כאשר נהג התובעת העיד שמדובר במכה חזקה שהעיפה את רכבו מספר מטרים קדימה. כאמור עדותו לא נסתרה, ונהגת רכב הנתבעות לא העידה.
הנתבעות טוענות שהיה מקום לנכות משווי הרכב את שווי המכה במכסה תא המטען כפי שכך הודה גם שמאי התובעת (סכום של 500 ₪). אינני מקבלת טענה זו. ראשית, כאמור, אני מקבלת את עדותו של נהג התובעת שמדובר בנזק שנגרם מהתאונה. שנית, אמנם נכון ששמאי התובעת העיד שהוא היה מפחית משווי הרכב סכום של 500 ₪ בגין הפגיעה במכסה תא המטען, אך השאלה נשאלה במנותק ובלא ליתן לשמאי את התמונה כולה. רכב התובעת הוא רכב ישן, שנת ייצור 1998. לגבי רכב שכזה אך טבעי שיהיו בו שריטות פגיעות, ויש להניח שפגיעות קלות אלו, משוקללות כבר במחיר המחירון. לא מתקבל על דעתי שלאחר שגם שמאי הנתבעות סבר שהיה מקום להשבית את הרכב בעקבות התאונה, ושעה שלא נטען, וודאי לא הוכח, שהרכב עבר תאונה קודמת או שנגרמו לו פגיעות משמעותיות אחרות שהשפיעו מהותית על שווי הרכב, יופחתו משווי הרכב שהושבת עקב התאונה, כל שריטה או פגיעה קלה שנמצאה ברכב, בעיקר כאשר מדובר ברכב המצוי בכביש עוד משנת 1998.
הנתבעות טענו שהיה מקום לקזז שווי גבוה יותר של ערך השרידים, בשיעור של בין 8% - 10% כמקובל, ולא סכום נמוך כל כך כפי שהופחת. אינני מקבלת גם טענה זו. כתב התביעה נתמך בצילום של שיק המעיד איזה סכום קיבלה התובעת בגין שרידי הרכב, ולא הוכח שבמקרה זה, ניתן היה לקבל סכום גבוה יותר.
סיכומו של דבר, התובעת הוכיחה מלוא תביעתה.
אשר להוצאות. הנתבעות טוענות שהתובעת הזדרזה להגיש תביעתה, היא לא איפשרה להן לבדוק את הרכב טרם מכירת שרידיו למרות שנתבקשה, ויש לקחת זאת בחשבון פסיקת ההוצאות. התאונה אירעה ביום 25.11.09. ביום 11.01.10 נמכרו שרידי הרכב. ביום 12.01.10 פנתה התובעת לנתבעת 2 בדרישה לפצותה על נזקיה. פנייה זו נענתה ביום 03.02.10 והנתבעת 2 ביקשה לאפשר לה לבדוק את הרכב. ביום 08.03.10 הוגשה התביעה. ביום 07.04.10 הודיעה התובעת לנתבעת 2 ששרידי הרכב נמכרו, והיא מתבקשת להגיש כתב הגנה. עד היום לא שילמו הנתבעות כל סכום על חשבון הנזק.
הייתי מוכנה לקבל את טענת הנתבעות שהיה מקום לקחת בחשבון את העובדה שהתביעה הוגשה בטרם נענתה הבקשה לבדוק את שרידי הרכב ובמקום להשיב מענה למכתב הוגשה תביעה. עם זאת שעה שהנתבעות לא שילמו עד היום כל סכום שהוא על חשבון הנזק למרות שגם השמאי מטעמן הסכים שהיה מקום להשבית את הרכב, ושעה שהן עמדו על ניהול התיק עד תומו, לרבות חקירות של שני שמאים, למרות שניתן לראות בהבדלים בין השמאים כזוטות, ושעה שהתובעת היא חברת ביטוח לגביה יש הנחה שאינה ממהרת לשלם כמתנדבת, אינני מקבלת טענה זו. עם זאת ומטעם זה בלבד לא ייפסקו הוצאות לדוגמא.
לאור האמור ישלמו הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת סך של 19,397 ₪, צמוד מיום 25.11.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, ד' אב תשע"א, 04 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.