איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ארצות הברית של אמריקה ואח'

פסק דין

תביעת שיבוב שיסודה בנזקים שנגרמו לשער הכניסה למתחם החנייה של מבוטחת התובעת.

לפי האמור בכתב התביעה, בתאריך 03.08.11, פגע רכב שבבעלות הנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2, בשער המוצב בכניסה לחניון מתחם מרכז הקליעה שברחוב ז'בוטינסקי 85 הרצליה (להלן: "השער"), ועקב הפגיעה נגרמו לשער הנזקים הנטענים בכתב התביעה. הנתבעות טוענות, בכתב הגנתן, כי השער הוא שפגע ברכב התובעת. לטענתן, במהלך כניסת הרכב לחניון, ומסיבות שאינן ידועות, נסגר השער ופגע ברכב.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו כל צד יעיד מטעמו עד אחד, זהות כל אחד מהעדים פורטה בהודעה על ההסדר הדיוני, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. לדיון ההוכחות התייצב רק עד התובעת, ובתום שמיעת עדותו ביקשה ב"כ הנתבעות לקבוע דיון נוסף, לשמיעת העד מטעמה. התברר כי העד לא זומן לעדות ופרטיו אינם ידועים. ב"כ התובעת התנגדה לבקשה. מהנימוקים שפורטו על ידי קבעתי שאין מקום לקבוע מועד נוסף לדיון, ויינתן פסק דין על יסוד החומר שהוצג במהלך הדיון.

עד התובעת העיד שהוא נקלע למקום באקראי ואין לו קשר למי מהצדדים. לדברי העד האירוע ארע בכניסה לחניון בפתחו מוצב שער חשמלי (תמונות ת/1). העד עמד בתוך החניה והבחין ששער הכניסה בשלבי סגירה. רכב כהה, בעל לוחית רישוי זרה, נסע לאורך השער הנסגר ופנה ימינה כדי להיכנס לתוך מתחם החנייה דרך המרווח שנותר טרם סגירת השער. תוך כדי פנייה, פגע הרכב בשער עם הדופן הימנית של הרכב, וגם הרכב עצמו נפגע לכל אורך צדו הימני. הרכב לא עצר, הוא המשיך בנסיעה, חנה, ומספר אנשים ירדו מהרכב והמשיכו לדרכם מבלי לבחון מה אירע. הוא עצמו דיווח על שראה למנכ"ל המבוטחת, ומספר ימים לאחר מכן הוא אף מסר על כך תצהיר.

אלו הראיות שהוצגו.

בסיכומיה ביקשה ב"כ הנתבעות לדחות את התביעה וטענה שגרסת העד בעדותו אינה תואמת לגרסת כתב התביעה, כי לא הוצג כל אישור לכך שעובר לפגיעה השער היה תקין, וכי לא הובהר מדוע אם רכב נכנס מבעד למרווח שנותר, השער לא נפתח חזרה. ועוד נטען שמעדות העד עולה כי רכבים רבים נוהגים "לגנוב" את השער והיה על המבוטחת להציב בכניסה למתחם שומר או פקח שימנע כניסת רכבים. השער נבדק רק כשבוע לאחר התאונה, ואין כל ראיה כי הנזקים הנתבעים הם תוצאת האירוע הנדון. נטען עוד כי מבוטח הנתבעת 2 לא שילם השתתפות עצמית, ולא ניתן לחייב במקרה זה את הנתבעת בתשלום כלשהוא. טענה אחרונה היא שהתובעת לא הוכיחה כי שלמה מכוח חבותה על פי הפוליסה, ולא הוכח שהפוליסה מכסה את האירוע הנדון.

אינני מקבלת מכלול טענות אלו. בצדק טוענת ב"כ התובעת כי בין הצדדים נערך הסדר דיוני בו הוסכם כי יעידו רק שני עדים לעניין נסיבות התאונה. לא ניתן בסיכומים, לראשונה, לטעון טענות החורגות מההסדר עליו הוסכם, כשם שלא ניתן לטעון טענות המתייחסות להיקף חבותה הביטוחית של נתבעת 2, שעה שלא נטענה לגבי כך כל טענה טרם הסיכומים.

ובאשר לנסיבות התאונה, אלו הוכחו כנדרש. מעדות העד עולה כי הוא הבחין שרכב הנתבעות פוגע בשער (וגם נפגע בעצמו). העד הבהיר מה היו נסיבות הפגיעה, ומעדותו ברור כי אין יסוד לגרסת הנתבעות לפיה שער הכניסה לחניון נסגר "מסיבות שאינן ידועות". נהג הנתבעות החליט להיכנס למתחם, למרות שהשער בשלבי סגירה, ומשום כך פגע ונפגע. התביעה נתמכת בחוות דעת מומחה ערוכה כדין ובמסמכים נוספים המבססים את גובה הנזק (הצעת מחיר, חשבונית רכישה והוראות תשלום).

לאור האמור התביעה הוכחה במלואה. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 9,457 ₪, צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת תביעה כפי ששולמה, הוצאות העד כפי שנפסקו, ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ד, 23 מאי 2014, בהעדר הצדדים.