פסק דין
התביעה שבפניי היא בגין תאונת דרכים, מיום 30.9.2005, בין רכב המבוטח אצל תובעת מס' 1, בו נהג תובע מס' 2, מר דוד בוחבוט, לבין רכב הנתבעים, בו נהג נתבע מס' 1, מר דובב גבאי, אשר שלח הודעה אף לצדדים שלישיים, כפי שיפורט להלן.
הצדדים נחלקו באשר לאחריות לתאונה. להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה וההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:
לטענת התובעים, בתאריך הנ"ל, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, נהג התובע מס' 2 ברכבו בכביש מס' 2, מכיוון דרום לכיוון צפון, תחת גשר כפר שמריהו, בנתיב השמאלי. התובע מס' 2 עצר את רכבו בשל עצירת כלי הרכב שנסעו לפניו, לפתע הגיח מאחור רכב הנתבעים, אשר לא שם לב לנעשה בכביש, פגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובעים והדף אותו לעבר כלי הרכב שעמד לפניו. לטענת הנתבעים, הנהג ברכבם הינו נתבע מס' 2, אשר הינו אביו של נתבע מס' 1.
תובע מס' 2, מר דוד בוחבוט, העיד בבית-המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. הוא מסר כי עמד בפקק מתחת לגשר כפר שמריהו, הוא נעצר לפני רכב מסוג B.M.W ולפתע חש חבטה מאחור והתברר כי מדובר היה בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים 5-6 כלי רכב.
לאחר התאונה התקשר אליו משה גבאי, אביו של נהג רכב הנתבעים, אשר מסר לו שרכבו נרכש לפני מספר ימים ולכן הוא מבוטח עדיין בביטוח של בעל הרכב הקודם, כמו כן הוא ביקש ממנו שלא לערב את בנו, נהג הרכב, מאחר שהוא שחקן כדורגל ומעורבותו עלולה לפגוע בקריירה שלו. מר גבאי ביקש מהתובע כי ימסור שהוא עצמו נהג ברכב והתובע, שלא התעמק בעניין, הסכים לדבר.
לטענתו, בעדותו במשטרה הוא מסר כי דובב גבאי היה הנהג ברכב ועימו ברכב היה חבר.
מתשובותיו של מר בוחבוט, לשאלותיו של ב"כ הנתבעים, עלה כי כאשר מסר את הודעתו לחברת הביטוח "איילון" רשם את משה גבאי כנהג רכב הנתבעים, למרות שידע שהדבר אינו נכון, ובעדותו במשטרה רשם את דובב גבאי כנהג רכב הנתבעים.
מתשובותיו של מר בוחבוט לשאלותיו של ב"כ צדדי ג' מס' 1 ו-2, עלה כי הסיבה העיקרית שהסכים להצעתו של משה גבאי, לא הייתה העובדה כי יש לו ביטוח, אלא מתוך התחשבות בבקשתו של האב, שלא להרוס את הקריירה של בנו.
כאשר נשאל האם היה משקר לו הדבר היה עולה לו בתיקון הרכב, השיב בשלילה.
מר בוחבוט מסר כי לא שיקר, למטרותיו האישיות, ולא התכוון להונות אדם אחר וכי משה גבאי לא הבטיח לו דבר בתמורה לכך שישקר.
כאשר נשאל ממי חשב לקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו השיב כי מחברת הביטוח של הנתבעים.
משה גבאי לא הבטיח לו כי יפוצה, אך גם לא אמר לו כי לא ישלם על הנזק, אלא אמר לו לפנות לחברת הביטוח שלו, ולמיטב זכרונו, כך עשה.
כאשר נשאל האם יש ברשותו את טופס הפנייה לחברת הביטוח, השיב כי אין ברשותו אך הציג טופס הודעה מחברת הביטוח על כך שהם לא מסכימים לשלם על נזקיו, כאשר הסיבה לדחייה היא כי לנתבע מס' 1 אין כיסוי ביטוחי, מאחר שהוא מתחת לגיל 21.
מתשובותיו של מר בוחבוט לשאלותיה של ב"כ צדדי ג' מס' 3-4, עלה כי היה לו אינטרס שחברת "הפניקס" תאשר את הפוליסה, הוא לא ידע כי הנתבעים יתנערו מאחריותם לתאונה.
כאשר נשאל מה הקשר בין קריירת הכדורגל של נתבע מס' 1 לבין התאונה, השיב כי אביו של האחרון ביקש ממנו שלא "לטלטל" את הקריירה של בנו, והוא לא העמיק בכך. במשטרה מצא לנכון למסור את הגירסה האמיתית.
כאשר נשאל האם נכון לומר שיש נזק בר תביעה רק בחלק האחורי של רכבו, השיב בשלילה משום שרכב הנתבעים הוא זה שדחף אותו.
כאשר נשאל מה היה קורה לו שמר מרחק מהרכב שעמד לפניו, השיב כי היה "פקק" וכאשר הוא הגיע, הוא נעצר ורכב הנתבעים הוא זה שהגיע בעוצמה ודחף אותו קדימה. כמו כן, בינו לבין הרכב שעמד לפניו, היה מרחק של כשני מטרים.
מעדותו של מר יצחקי יקותיאל, שמאי רכב התובעים, עלה כי לדעתו הוא מונה על ידי חברת הביטוח או סוכן הביטוח, אך הוא אינו בטוח בדבר. הוא אינו מכיר את המבוטח ועל כן הוא אינו סבור כי הוא זה שמינה אותו.
לטענתו, חוות הדעת מורכבת מחלקי חילוף מקוריים ותחליפים. מחירי החלקים נבדקו ומדובר במחיר קטלוגי.