איילון בע"מ - חברה לבטוח נ' סט ל מך ואח'

פסק דין

התובעת חברה לביטוח בע"מ ביטחה בפוליסת ביטוח מקיף את רכבו של עד התביעה . (להלן "הרכב המבוטח ") . הרכב המבוטח – על פי כתב התביעה חנה ברחוב כצנלסון בנתניה ביום 15/2/08 . תוך כך - כנטען בכתב התביעה – פגע רכבו של הנתבע 1 אשר נסע ברחוב , ברכבה של הנתבעת 3, והדפו לעבר הרכב המבוטח . כתוצאה מהדיפה זו נגמרו לרכב המבוטח נזקים. התובעת כמבטחת רכושו של המבוטח, שילמה לו במסגרת חבותה על פי הפוליסה וחוק חוזה הביטוח את הפיצוי על הנזקים שנגמרו לרכב, והגישה תביעה זו כתביעת תחלוף כנגד הנתבעים .

טענתה של התובעת היא כי הרכב המבוטח חנה בצד הדרך , שעה שנפגע , וכי האחריות לאירוע התאונה נופלת על שכמם של הנתבעים שהיו מעורבים בתאונה שבמהלכה נפגע הרכב המבוטח .

אין טענה בפי מי מהנתבעים כי יש לייחס למבוטח עד התביעה חלק כל שהוא באחריות, והמחלוקת היחידה בעניין האחריות לתאונה ולנזקי הרכב המבוטח היא בין הנתבעים לבין עצמם .

הנתבע 1 ובעלת הרכב בו נהג, הנתבעת 2, טוענים כי הנתבע 1 נסע ברחוב לתומו, כשהתקרב למקום אירוע התאונה ,יצא רכבה של הנתבעת 3 ממקום חניה בו חנה בצד הכביש סמוך לאבן השפה, אל נתיב נסיעת הנתבע 1, חסם אותו וגרם לתאונה כאשר רכב הנתבע 1 מתנגש ברכב הנתבעת 3 , והודף אותו לעבר רכב המבוטח .

לעומת זאת הנתבעת 3 טוענת כי רכבה בכלל היה בחניה ,בלתי שמיש, חוטיו הוצאות ממנו והוא לא היה כשיר לנסיעה, כי היא בכלל היתה בבית , ירדה להביא מסמך כלשהוא מהרכב , אך לא הזיזה אותו כאשר הנתבע 1 התנגש ברכב שלה והדף אותו לערב הרכב המבוטח . היא הודפת מעליה כל אחריות לתאונה .

מטעם התובעת העיד המבוטח מר איילון ווטה . עד התביעה מוסר כי הוא בכלל לא היה במקום שעה שרכבו נפגע, קראו לו , והוא הגיע למקום והנתבעת 3 אמרה לו שמי שהוא פגע ברכבה והדפו לעבר רכבו .

העד נשאל גם האם הוא ראה את רכבה של הנתבעת 3 לפני התאונה בנסיעה , ואם כי הוא טוען כי הוא שכן של הנתבעת 3, לא מסר אם ראה את רכבה של הנתבעת 3 בנסיעה לפני התאונה , ולא אישר גם כי הוא ראה את רכבה במצב בלתי כשיר לנסיעה חונה בצד הכביש זמן רב קודם לכן.

עד התביעה עשה עלי רושם כי לא נוח לו עם השאלות בדבד כשירותו של הרכב לנסיעה , והאם ראה אותו או לא ראה אותו בנסיעה קודם לתאונה , ייתכן והדבר נוצר עקב היות עד התביעה והנתבעת 3 שכנים .

מכל מקום עד התביעה לא תמך בגרסה של התובעת או בגרסה של הנתבעת 3 בענין האם הרכב היה כשיר לנסיעה אם לאו .עד התביעה לא סתר את גרסת הנתבע 1 , כי רכבה של הנתבעת 3 נסע בזמן התאונה .

נותרו בפני עדויותיהם של הנתבע 1 והנתבעת 3 לעניין האחריות לתאונה .

הנתבע 1 טען כאמור כי הוא נסע בכביש, ופתאום רכבה של הנתבעת 3 יצא ממקום חנייתו בצד ימין, חסם את נתיב הנסיעה שלו, הוא לא הצליח לבלום את רכבו לפני הפגיעה , ופגע בכנף קדמית שמאלית של רכב הנתבעת 3 והרכב נהדף לערב הרכב המבוטח .

גרסתה של הנתבעת 3 , לא עשתה רושם חיובי, והיתה חסרת אמינות ומהימנות .

הנתבעת 3 טענה תחיה כי רכבה חונה לצד הכביש זמן רב לפני התאונה , אך רק בחקירה הנגדית הואילה לגלות כי הרכב אכן היה בסטייה שמאלה במצב חנייה . קשה לקבל את הטענה כי היא החנתה רכב בלתי תקין ובלתי שמיש, כאשר חלקו בשטח החניה לצד ימין הכביש וחלקו בתוך נתיב הנסיעה .

הנתבעת 3 טענה כי למקם התאונה הגיע שוטר , אשר ראה את הרכב ים במקום התאונה . אותו שוטר לא הוזמן למתן עדות כדי לתמוך בגרסה שלה .למרות שהיא טענה כי השוטר , בדק אם הרכב חם, וכי הוא אף ראה את החוטים שלו בחוץ.

מכל אלה אני קובע כי הכף נוטה לטובת הנתבע 1 , לפי גרסתו שהרכב של הנתבעת 3 סטה שמאלה, ובלט לתוך נתיב הנסיעה שלו , וגרם לתאונה .

היא גם טוענת כי כתוצאה מהתאונה רכבה חדר לנתיב הנסיעה של הנתבע 1, ועל מנת להחזיר אותו למצב חניה בצד הכביש, נאלצה להיעזר בעוברי אורח מהשכונה , שכן הרכב לא היה במצב שניתן לנסוע בו . איש מאותם אנשים לא הוזמן להעיד ולתמוך בגרסה שלה .אך עדות זו יש לפרש דווקא לטובת גרסת הנתבעים 1-2 , ולא להיפך כי היא מאששת את הטענה שהרכב היה בסטייה שמאלה , בניגוד לטענה לפיה הרכב הוסט ימינה בפגיעה ופגע בחלק האחורי ברכב המבוטח .

בשאלות בחקירה נגדית של הנתבע 1 ,הנתבעת 3 שאלה אותו "נכון שבאת במהירות" . שאלה זו מצביעה על מצב נפשי לפיו הנתבעת 3 אינה מכחישה כי סטתה שמאלה חסמה את נתיב הנסיעה של נתבע 1, אלא שיא מייחסת לו רשלנות בנהיגה בכך שנסע מהר מדי בנסיבות הענין

.

יחד עם זאת , סבור אני על פי מכלול הנסיבות כי הנתבע מספר 1 הגיע למקום במהירות כזו שמרגע שראה את רכבה של הנתבע 3 יוצא ממקום חניתו, לא היה סיפק בידו לבלום את רכבו ולעצר טרם פגיעה . הוא לא נהג את רכבו על פי נסיבות המקום . ותעדי על כך עוצמת הפגיעה בחלק הקדמי של רכב התובעת, והחלק האחורי של הרכב המבוטח .