איילון בע"מ - חברה לבטוח ואח' נ' גור דנה ואח'

פסק דין

התביעה שבפני היא בעקבות תאונה מיום 10/06/08, בין רכב המבוטח אצל התובעת 1, ובבעלותה של התובעת 2, גב' רעות פלהנדלר, לבין רכב הנתבעים, גב' דנה גור ומר שגיא גור.

הצדדים נחלקו באשר לאחריות לתאונה.

להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה, ההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:

לטענת התובעות, בתאריך הנ"ל, נהגה התובעת 2 ברחוב דרך ירושלים ברחובות. עת ביקשה להחנות את רכבה, יצא רכב הנתבעים מחנייה בנסיעה לאחור ופגע בצידו האחורי השמאלי של רכב התובעות. הנתבעת 1, עזבה את מקום האירוע מבלי להשאיר את פרטיה.

התובעת 2, גב' רעות פלהנדלר, העידה בבית המשפט באשר לנסיבות התאונה. לדבריה, כאשר החנתה את רכבה הבחינה במראה כי רכב החל ביציאה מהחנייה שממול והחלה לצפור, למרות זאת, הרכב פגע ברכבה מאחורה. לטענתה, הבחינה כי הנהגת ברכב הפוגע הייתה בחורה צעירה שהמשיכה בדרכה ולא עצרה לאחר הפגיעה.

לאחר שהרכב הפוגע נסע מהמקום, פנה אל התובעת אדם שהבחין באירוע.

לאחר מכן, משהייתה בידי התובעת, כתובתה של הנתבעת, היא נסעה לביתה והבחינה בחנייה ברכב המעורב שלדבריה, היו עליו סימני פגיעה מעטים. הנתבעת סירבה להתייחס לנאמר.

מחקירתה הנגדית של התובעת, הגב' פלהנדלר, עלה כי, הפרטים של הרכב הפוגע נודעו באמצעות העד לאירוע שרכבו נסע מאחורי התובעת 2. היא אומנם לא הבחינה במספרו, אך הבחינה בסוגו ובצבעו.

עד הראיה, מר ערן סיטון, העיד בבית המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. לדבריו, בעת תפקידו כנהג אמבולנס הבחין בשני כלי רכב, כאשר הרכב הראשון החל בנסיעה לאחור והרכב השני צפר לו על מנת להזהירו. הרכב שנסע לאחור פגע ברכב השני ונסע ממקום האירוע. לאחר שהפוגעת החלה בנסיעה, נסע אחריה מר סיטון בעודו רושם את מספר רכבה.

מחקירתו הנגדית של מר סיטון, עלה כי, רכב התובעת נפגע בפגוש באזור השמאלי.

התובעות תמכו תביעתם בפוליסת הביטוח, בטופס ההודעה, בדו"ח שמאי, בתמונות נזק, בפירוט תשלומים, במכתב דרישה, בהודעת עד ראייה ובאישור על הגשת תלונה למשטרת ישראל.

לטענת הנתבעים, בתאריך הנ"ל לא היו במקום התאונה ולא היו מעורבים כלל בתאונה נשוא כתב התביעה. יתכן ונפלה טעות ברישום מספר הרכב. הנתבעים לא נהגו את רכבם במקום ההתרחשות ומכחישים כל קשר לאירוע הנדון.

לאחר פעמיים בהן ביקשו ב"כ הנתבעים דחייה על מנת להביא עניינם בבית המשפט, ומשנקבעה ישיבה שלישית, הודיע ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים לא יעידו והוא יסתמך על טיעוניו בלבד.

ב"כ התובעות, בסיכומיה, טענה כי לנתבעים לא קמה הגנה, בנוסף, הרי שהחליטו שלא להעיד בפני בית המשפט. כמו כן, לתובעת 2 נגרמו הפסדים רבים בשל פרמיה גבוהה שנגבתה ממנה, לפיכך, הכרעה בתיק ו/או לקיחת האחריות על ידי הנתבעים, היו מביאים לכך, שהתובעת 2 הייתה מקבלת בחזרה את ההנחה בגין העדר תביעות.

ב"כ הנתבעים, בסיכומיו, טען כי התביעה במקרה זה לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש. הרי, שהתובעת 2 העידה באופן חד משמעי כי לא ראתה את מספר הרכב הפוגע. לגבי הנזק, לא הוכח כי התובעת 2 הפסידה את ההנחה בשל העדר תביעות.

שמעתי את התובעת 2 וכן את העד מטעמם של התובעים. האמנתי לשני עדים אלה ולא מצאתי כל סיבה לפקפק במהימנות עדויותיהם, מה גם שעדויותיהם לא נסתרו ולא הופרכו.

מטעמים השמורים עימם בחרו הנתבעים שלא להעיד והסתפקו בטענה כי לא היו מעורבים כלל ועיקר בתאונה זו.

ברם, כאמור קיבלתי את גרסת עדי התובעים. קיבלתי את גרסת העד כי רשם את מספר הרכב ואף פרט את נסיבות הפגיעה באופן התואם את גרסת התובעת 2. זו האחרונה, אומנם לא רשמה את מספר הרכב, אך הבחינה בסוגו ובצבעו.

על כן ובנסיבות אלה, אין די בהעלאת טענה בעלמא, שמא שגגה נפלה מלפני עדים אלה באשר למסירת פרטי הרכב.