החלטה
לפני בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").
המבקש, עו"ד במקצועו, ייצג את המשיב בהליך הוררות שהתקיים אל מול עירית נהריה.
על פי טענת המשיב, ובקליפת האגוז, סוכם עם המבקש כי שכר טרחתו יהיה בשיעור 10% כולל מע"מ מהסכום שיפסק. עוד נטען בכתב התביעה כי במסגרת הליך הבוררות נפסק לו סך של 597,000 ₪. בניגוד להסכם בין הצדדים כבה המבקש שכר טרחה בסך של 140,000 ₪ כולל מע"מ ומכאן תביעת המשיב להשבת הכספים.
המבקש טוען בבקשתו כי מצבו הכלכלי של המשיב קשה נוכח העובדה כי הלה מסר למבקש המחאות על חשבון שכר הטרחה ואלו חוללו בהיות חשבונו מוגבל. עוד טוען המבקש כי לאחר שהשיקים חוללו התחייב המשיב לשלם למבקש שכר טרחה בהתאם לקביעת המבקש ואף אמר לו "קח אפילו כפול".
המשיב בתגובתו מכחיש את טענת המשיב באשר לסיכום המאוחר שנעשה לגבי שכר הטרחה. המשיב טוען כי על פי ההלכה הנוהגת הפקדת ערובה תינתן רק במקרים נדירים.
לאחר ששקלתי את טענות הצדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
תכליתה של תקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק (ראה: רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר [פורסם בנבו]). בהתאם לפסיקה יש לעשות שימוש בסמכות זו רק כאשר קיימת הערכה שסיכויי התביעה קלושים מאוד (ראה: רע"א 6301/94 יערי נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו]). עוד נפסק כי יש לאזן קביעה זו על ידי מתן דגש על זכותו הגישה לתובע (ראה: רע"א 4265/09 אללוף נ' הורביץ [פורסם בנבו]).
בבואי בשלב זה לבחון את סיכויי התביעה לא ניתן לומר כי סיכוייה קלושים. המבקש לא דאג לערוך הסכמי שכר טרחה לא בעת הסיכום הראשוני ולא בשלב מאוחר יותר. בשלב זה מדובר בסיכומים בעל פה. יתרה מכך, במכתב תשובה של המבקש לבא כח המשיב מיום 23.6.2013 איננו מעלה כלל כל טענה כי היה סיכום מאוחר על שכר טרחה שונה פי שטען בכתב ההגנה. במכתב מיום 4.12.2012 ששלח המבקש למשיב טען כי הוא גובה את שכר הטרחה בהתאם למה שנפסק בפסק הבורר. טענה זו שונה מהטענה שהועלתה בכתב ההגנה. לא נטען באותו מכתב כי הסיכום היה שהמבקש יגבה כראות עיניו.
לאור זאת אינני מוכן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה קלושים ואף לא קלושים מאוד.
בשים לב לכך מצבו הכלכלי של המשיב אינו רלוונטי שכן הייתה חשיבות לעניין זה אלו הגעתי למסקנה כי סיכויי התביעה קלושים. ההלכה הפסוקה קבעה שאין מחייבים תובע להפקיד ערובה מחמת עוניו בלבד (ראה:ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647, 650).
סוף דבר, אני מורה על דחיית הבקשה. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 2000 ₪.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק מההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.