החלטה
1.בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 4.12.11. על פי פסק הדין חוייב המבקש לשלם למשיבה סכום של 7,250 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
כן בפני תגובת המשיבה, המתנגדת לביטול פסק הדין.
2. לטענת המבקש, כלל לא קיבל את כתב התביעה, ולכן לא הגיש כתב הגנה. בהתייחסו לכך, שפסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה, עליו סירב אחיו עמית לחתום, טוען המבקש, כי אכן שליח ביקש למסור לידי אחיו מעטפה, אך האח סירב מאחר והמעטפה לא היתה מיועדת אליו. לאחר מכן, לטענת המבקש ואחיו, עזב השליח את המקום, מבלי להשאיר את המעטפה.
לגופו של עניין טוען המבקש, כי התביעה נסמכת על שני שיקים משנת 2005, אשר תמורתם שולמה למשיבה זה מכבר. לטענת המבקש, השיקים לא הוצגו לפירעון בבנק, מאחר ואכן נפרעו, וכעבור שנים רבות מנסה המשיבה לגבות ממנו חוב שכבר סולק.
3. לטענת המשיבה, ההמצאה בוצעה כדין, לידי בן משפחה של המבקש המתגורר עמו. כן טוענת המשיבה, כי אין בפי המבקש הגנה לגוף העניין.
4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
5. סבורני כי דינו של פסק הדין במקרה דנן להתבטל, על פי שיקול דעת ביהמ"ש, ואין צורך להכריע במחלוקת העובדתית, אם לאחר סירובו של האח לקבל את כתב התביעה, הושארה או לא הושארה המעטפה בידיו.
בפי המבקש, למעשה, שתי טענות הגנה, אשר כל אחת מהן עשויה להביא להדיפת התביעה נגדו.
הראשונה היא כי חובו סולק זה מכבר, וברי כי טענת פירעון היא טענת הגנה טובה. השנייה היא כי השיקים לא הוצגו לפירעון בבנק. טענה זו, לא זו בלבד שהיא באה לתמוך בטענה העובדתית, כי החוב סולק (כאשר, לטענת המבקש, סילוק החוב היה הסיבה לכך שהשיקים לא הוצגו לפירעון), היא אף מהווה טענת הגנה בפני עצמה מפני התביעה, הנסמכת על העילה השטרית בלבד.
די בטענות אלו שהמבקש מעלה, על מנת שיינתן לו יומו בביהמ"ש.
6. אשר על כן, אני רואה לנכון להורות על ביטולו של פסק הדין מיום 4.12.11. לאור הספק העולה באשר לשאלת ההמצאה, איני עושה צו להוצאות.
על המבקש להגיש כתב הגנה, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.