איטח נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"),

מתייחסת לביטול החלטה על פי צד אחד, וקובעת כך:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

2.לפי תקנה זו, לביהמ"ש המתבקש לבטל פס"ד שנתן במעמד צד אחד שתי אפשרויות חלופיות, האחת היא ביטול מחובת הצדק, והשניה היא ביטול לפי שיקול דעת ביהמ"ש. כשמדובר בביטול מחובת הצדק מדובר בפס"ד שניתן בעקבות פגם בהליך. הרציונאל שמאחורי כלל זה הוא שלכל אדם הזכות שלא יינתן נגדו פס"ד אלא בדרך משפטית תקינה (ע"א 64/53, כהן נ' יצחקי, ח(1) 395,397ה). במקרה זה של פגם, על בית המשפט לבטל את פסה"ד ללא שקילת נכונות ההחלטה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, דצמבר 1990, עמ' 696).

אבחן תחילה את אפשרות הביטול מחובת הצדק במקרה דנן.

3. גלגולה של תביעה זו החל ביום 11.7.10 בהגשת כתב התביעה.

עניינה של התביעה הינה נזקים שנגרמו לתובע בשל תקיפתו של ידי שוטרי משטרת ישראל.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הוארך המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת עד ליום 16.11.10.

ביום 15.11.10 הוגשה בקשה בהסכמת הצדדים למתן אורכה להגשת כתב הגנה ב- 20 ימים (להלן:"בקשה למתן אורכה").

בעקבות הבקשה למתן אורכה הוארך המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת עד ליום 6.12.10.

ביום 31.11.10, בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר, וביום 1.12.10 ניתן פסק הדין נגד הנתבעת בהיעדר הגנה (להלן:"פסק הדין").

לאור האמור עולה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ואולם, טוען ב"כ התובע בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין כי הבקשה למתן אורכה הוגשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

איני מקבל טענה זו של ב"כ התובע משום שהועלתה רק כתגובה לבקשה לביטול פסק הדין ובחלוף למעלה מ-3 חודשים לאחר שניתנה ההחלטה והומצאה לצדדים.

עוד טוען ב"כ התובע כי הבקשה למתן אורכה הוגשה באיחור ועל כן יש לדחותה על הסף.

הנתבעת טוענת מנגד כי פסק הדין לא הומצא לה כדין מעולם ורק מעיון באתר נט המשפט נודע לה על פסק הדין וזאת ביום 8.12.10, מכאן שהמועד האחרון להגשת הבקשה היה ביום 7.1.11. ברם, היות והמועד האחרון היה ביום שישי, הרי שעל פי תקנה 4 לתקנות בית המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983, רשאית היתה הנתבעת להגיש בקשתה עד יום ראשון בשבוע לאחר מכן דהיינו עד ליום 9.1.11, כפי שעשתה בפועל.

לאור האמור שוכנעתי כי יש לבטל את פסק הדין ולמעלה מן הצורך לאור הטענות אותן לעלה ב"כ התובע, אפנה לבחון את החלופה השניה לביטול פס"ד, והיא החלופה באשר לשיקול דעת ביהמ"ש.

המלומד אורי גורן בספרו, סוגיות סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 282-283 גורס כי:

" סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, כאשר פסק הדין אינו פגום, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים: