איטח ואח' נ' קדוש

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין חוב נטען של הנתבע לתובעים בסך של 16,789 ₪ נכון ליום 5.9.2010.

1. מקורה של התביעה בבקשה לביצוע שלושה שיקים המשוכים מחשבון בנו של הנתבע וזאת על סך כולל של 13,613 ₪ (קרן), אשר זמן פרעונם בין 27.12.09 ל-8.2.10.

בעקבות התנגדות לביצוע השיקים בה נטען כי החוב בגין השיקים נפרע במלואו, הועברה התביעה לדיון בפני בית המשפט וניתנה לתובע 1 (להלן: "התובע") אשר היה באותה עת תובע יחיד בתביעה, אפשרות לתקן את התביעה בדרך של הוספת הנתבע כנתבע נוסף לבנו, וזאת לאור הודעת הנתבע כי הוא החתום על השיקים, בין אם בשמו ובין אם בשם בנו, וכי הוא האחראי כלפי התובע, ככל שתיקבע חבות כלשהי בגינם.

2. בישיבה מקדמית ראשונה שהתקיימה בפני, לאחר שהצדדים הגישו תצהיריהם ומשהתברר כי יש תימוכין חלקיים לטענת הנתבע כי החוב בגין השיקים נפרע על ידו, אפשרתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים מטעמם, כאשר לתובע ניתנה אפשרות לצרף את מלוא הכרטסת שנוהלה בעסקו ביחס לעסק הנתבע.

3. בעקבות אותה ישיבה, הגיש התובע בקשה להתיר תיקון כתב התביעה פעם נוספת וזאת לצורך תיקון עילת התביעה והסתמכות על כרטסת התובע ולא על השיקים שהיוו את הבסיס לתביעה במקורה.

בהתאם להיתר שניתן לתובע, הוגש ביום 28.2.13 כתב תביעה מתוקן בשנית, וזאת כנגד הנתבע בלבד (לאחר שהוסכם על מחיקת התביעה כנגד בנו) כאשר תביעה זו נסמכת כאמור על חוב בכרטסת בסך של 16,789 ₪ (נכון ליום 5.9.10).

4. בכתב הגנה מתוקן חזר וטען הנתבע כי הוא שילם לסוכן את מלוא תמורת הסחורה שקיבל בעסקו בכל זמן נתון, וכי לא נותר לו כל חוב כלפי התובע. הנתבע העלה בכתב הגנתו טענה בדבר העדר יריבות בינו לבין התובע שכן, לטענתו העסקאות שביצע, בוצעו בינו לבין חברת ממתקי הצפון בע"מ, שהינה אישיות משפטית נפרדת ואין די בטענה כי חברה זו המחתה זכויותיה לתובע, על מנת להקים לו עילת תביעה.

5. בעקבות טענה זו ובקשה למחיקה על הסף שהגיש הנתבע מספר ימים לפני המועד הנוסף שנקבע לשמיעת ראיות הצדדים, העלה ב"כ התובע, בפתח הדיון, בקשה לתיקון נוסף של כתב התביעה, בדרך של צירוף החברה כתובעת נוספת. על אף שהנתבע עמד על פסיקת הוצאותיו בגין בקשה זו, ככל שבית המשפט יעתר לה, הרי שנוכח העובדה כי עד מרכזי ורלוונטי שהנתבע דווקא ביקש את זימונו לא התייצב לדיון, נעתרתי לבקשת התובע, הוריתי על תיקון התביעה פעם נוספת ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, ואף נתתי לנתבע ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית משלימים בעקבות תיקון התביעה ושינוי עילת התביעה מתביעה שטרית לתביעה כספית על סמך כרטסת, וזאת מבלי לפסוק הוצאות.

6. ביום 2.7.13 נשמעו לבסוף חקירות העדים בתיק כאשר לישיבה זו התייצב העד עדי אסרף אשר זומן בהתאם לבקשת הנתבע, ואשר שימש כסוכן של התובעים במועדים הרלוונטים לתביעה זו.

זימונו של העד עדי אסרף (להלן: "הסוכן") נעשה בעיקר נוכח טענת הנתבע בתצהיר העדות הראשית המקורי שהגיש, כי ביום 22.3.10 הביא הסוכן לעסקו של הנתבע סחורה שהוזמנה על ידו בסך של 9,617 ₪ וכי באותו מועד אישר הסוכן קבלת תשלום עבור יתרת החוב בגין השיקים נשוא התביעה במקורה, וכן שולמה לו במזומן תמורת הסחורה הכלולה באותה חשבונית בסך של 9,617 ₪ (להלן: "חשבונית 1295"), תוך התחייבות הסוכן להשיב לנתבע את השיקים.

להוכחת טענתו זו, הסתמך הנתבע על רישום בכתב יד שנרשם בתחתית חשבונית 1295, שלטענתו נעשה על ידו ונחתם על ידי הסוכן, ועל גביה אישר הסוכן את קבלת תמורת הסחורה במזומן בנוסף לתשלום עבור החוב עפ"י השיקים (נספח לתצהיר הנתבע מיום 22.1.12).

יצויין כי טענתו של הנתבע, לאורך כל ההליך היתה, כי לאחר שחזרו השיקים נשוא התביעה במקורה, סרבו התובעים לספק לו סחורה במשך מספר חודשים עד אשר פרע את החוב בגין השיקים במלואו. לאחר מכן, החל מיום 22.3.10 ואילך, סופקה לו סחורה אך ורק כנגד תשלום במקום במזומן או בשיק, כך שלא יכולה היתה להיווצר יתרת חוב כלשהי בכרטסת, משלא נטען כי שיקים שלו לא כובדו לאחר אותו מועד.

7. לטענת הנתבע, עדותו של הסוכן בפני בית המשפט, על אף שהכחיש את חתימתו על הכיתוב בתחתית חשבונית 1295 כך שעמדה בניגוד לגרסת הנתבע בענין זה, הרי שתמכה בטענתו הבסיסית כי לאחר ארוע אי פירעון השיקים, לא סיפק הסוכן לנתבע סחורה מבלי שתמורתה תשולם במקום, ובכך נסתרה טענת התובעים כי הנתבע חייב להם סכום כלשהו.

הנתבע הדגיש כי התובע בחקירתו לא יכול היה לתת הסברים משכנעים ביחס לאופן ניהול הכרטסת על ידו ובעיקר לעובדה כי בחודש 3/2010 העביר את ניהול עסקו מכרטסת שנוהלה על שמו כעוסק מורשה לכרטסת החברה. הנתבע בסיכומיו חזר והדגיש את העובדה שהתובע בחר בתחילה לתבוע על פי שיקים, כאשר בסופו של יום התברר כי גרסת הנתבע לגביהם נכונה דהיינו, שהחוב בגין אותם שיקים סולק. לטענת הנתבע התובע לא נתן הסבר מספק הכיצד מחודש 3/2010 ו- 4/2010 (מועד היווצרות החוב בכרטסת בהתאם לחשבוניות 1295, 1570, 1571) ובמשך 7 חודשים, המשיכו התובעים לספק לו סחורה מבלי שהועלתה כלפיו דרישה כלשהי לתשלום החוב או טענה בדבר קיום החוב, וזאת כאמור מקום בו, על פי עדות הסוכן, פעלו התובעים אל מול הנתבע על בסיס תשלום כנגד אספקת כל סחורה.

לטענת הנתבע, עדותו של התובע כי הסכים למתן אשראי לנתבע על אף שאשראי כזה כלל לא התבקש, אינה סבירה ובוודאי שאין לתת בה אמון, נוכח עדות הסוכן. התובע לא המציא כל מסמך המעיד על רישומים שערך או על מתן האשראי או לחלופין על כך שבמהלך אותה תקופה, ניתנה הוראה לסוכן לגבות את החוב, מקום בו התובע עצמו העיד כי נעשה מעקב חודשי על חיובי הלקוחות.

8. צודק התובע בטענתו כי מדובר בתיק בו מתקיים מצב של "הודאה והדחה" ולפיכך גם הוריתי על היפוך סדר הבאת הראיות, שכן הנתבע מודה בקבלת מלוא הסחורה הנכללת בכרטסת, ובאופן ספציפי בחשבוניות 1295, 1570, 1571 (להלן: "החשבוניות שבמחלוקת"), אלא שהוא טוען כי פרע את מלוא החשבוניות, לרבות החשבוניות שבמחלוקת, ומקור החוב באי רישום תקבול בכרטסת התובעים.

צודק גם התובע בטענתו בסיכומיו, כי לא ניתן לבסס ממצא על עדות הנתבע בלבד, שכן ברור שמדובר בנתבע שגירסתו המקורית והעיקרית (בשלב הראשון של ההליך) כי הסוכן חתם על הרישום בחשבונית 1295 הופרכה על ידי עדות הסוכן עצמו. יצויין כי בעקבות התיצבות העד שינה לפתע הנתבע טעמו, והחל לטעון כי החתימה על חשבונית 1295 היא של הסוכן "או מי מטעמו", טענה העומדת בסתירה הן לעובדה שהחתימה על החשבונית נחזית להיות של "עדי" (כשם הסוכן) והן מגירסת הנתבע עד לאותו מועד.

יתירה מכך, מדובר בנתבע אשר ביסס הגנתו על כך שעילת התביעה המקורית של התובע התגלתה כלא נכונה, שכן השיקים אכן נפרעו כטענת הנתבע, אולם למרות זאת, ולמרות שנותר חוב בכרטסת, לא הצליח לשכנעני בכך שמלוא חובו לתובעים נפרע, והנטל, כאמור לעיל, מוטל לפתחו.

9. בחינת עדותו של הסוכן מעלה כי עדות זו, מצד אחד תומכת חלקית בגרסת הנתבע, אולם מצד שני, איננה מאשרת באופן מלא את גירסתו.