אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איחור של יום אחד בהגשת בקשה להארכת מועד אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד

איחור של יום אחד בהגשת בקשה להארכת מועד אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד

תאריך פרסום : 14/09/2008 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
2187-08
11/09/2008
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
משכן הברכה בע"מ ואח'
עו"ד ירון רבינוביץ
הנתבע:
דרנגר יצחק ואח'
עו"ד אריה תוסייה-כהן
פסק-דין

1.         ערעור זה הוגש על החלטת כב' הרשם ר' כרמל מיום 13.3.08 בבש"א 8287/07 לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן-הנשיא י' שמעוני) מיום 30.10.07 בת"א 3809/06. באותה החלטה נקבע כי טענות המערערים לסילוק תביעת המשיבים נגדם על הסף בשל חוסר סמכות עניינית יתבררו בד בבד עם בירור התובענה ושמיעת העדויות במסגרתה.

2.         תביעת המשיבים הנה לפירוק שיתוף במקרקעין השוכנים בפינת הרחובות עזרא ותלמודי בירושלים. המערערים טענו בפני בית משפט השלום כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל כך שהסעד המתבקש בתביעה אינו פירוק השיתוף במקרקעין עצמם אלא בזכויות הבניה הבלתי-מנוצלות החלות על המקרקעין. משכך, אין מדובר בפירוק שיתוף במקרקעין כאמור בסעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וממילא גם לא בתביעה בדבר חלוקתם של מקרקעין המסורה לסמכות של בית משפט השלום בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. בתגובה טענו המשיבים כי הם אינם מבקשים את פירוק השיתוף בזכויות הבניה אלא במקרקעין עצמם. בתום דיון שהתקיים במעמד הצדדים בסוגיית הסמכות העניינית ביום 30.10.07, החליט בית משפט השלום כי ראוי לברר את טענות המערערים בשלב של בירור התובענה ושמיעת העדויות במסגרתה. זאת מאחר ש" מדובר בשאלות עובדתיות ולא רק בשאלות משפטיות" ולפיכך " ראוי כי תהיה בפני בית המשפט תשתית עובדתית מספקת למתן החלטה" בטענות המקדמיות שהעלו חלק מהנתבעים.        

3.         כאמור, החלטה זו ניתנה במעמד הצדדים ביום 30.10.07. ביום 2.12.07 הגישו המערערים בקשת רשות ערעור עליה. המשיבים הגישו בקשה לסילוק בקשת רשות הערעור על הסף בשל הגשתה באיחור, למעלה מ-30 ימים מיום מתן ההחלטה. או אז הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. בבקשה נטען כי מתקיימים שישה " טעמים מיוחדים" להארכת המועד כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: ראשית, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של יום בודד, ביום ראשון 2.12.07 ולא ביום חמישי 29.11.07, וזאת בשל טעות בחישוב הימים מצד ב"כ המערערים, שנבעה מכך שחודש אוקטובר מכיל 31 ימים ולא 30. שנית, המשיבים ידעו מבעוד מועד על כוונת המערערים לבקש לערער על החלטת בית משפט השלום, ולפיכך לא נגרם למשיבים נזק כתוצאה מהאיחור ולא נפגע אינטרס ההסתמכות שלהם. שלישית, האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור לא הקנה להחלטת בית משפט השלום "חסינות" מפני ביקורת ערעורית, שכן בכל מקרה יהיה ניתן לערער עליה במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בסוף ההליך. רביעית, המשיבים עצמם חרגו באופן משמעותי ממועד שבית משפט השלום קצב להם להגשת תגובה על בקשת המערערים למחיקה מכתב התביעה של תובעים שלא חתמו על ייפוי כוח לב"כ המשיבים. חמישית, סיכויי ההצלחה של בקשת רשות הערעור טובים מאד, שכן החלטת בית משפט השלום סוטה מההלכה הפסוקה בסוגיית השלב שבו על בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק תובענה על הסף בעילה של חוסר סמכות עניינית. שישית, הסכסוך נושא התובענה הנו סבוך וכרוך בהכרעה בשאלות עובדתיות רבות ומורכבות. לעומתו, שאלת הסמכות העניינית הנה שאלה משפטית פשוטה. אין זה סביר לגרור את המערכת המשפטית ואת הצדדים להשקעת אותם משאבים מרובים הנדרשים לבירור התביעה לגופה, שעה שהשקעת משאבים פחותים בהרבה בהכרעה בטענת חוסר הסמכות - שבלאו הכי תהיה נתונה לערעור בתום ההליך - עשויה ללמד כבר כעת כי בירור התביעה בבית משפט השלום יהיה מהלך עקר.

4.         המשיבים הגישו את התנגדותם להארכת המועד, וטענו בין היתר כי גם איחור של יום אחד טעון טעם מיוחד להארכתו, וכי אין עילה למחול על הטעות הנטענת של ב"כ המערערים, שהייתה ניתנת למניעה בנקל על ידי עיון פשוט בלוח השנה. לטענת המשיבים, טעות זו פגעה באינטרס ההסתמכות שלהם בסופיות ההליכים, לנוכח הבנתם כי המערערים ויתרו על זכותם לבקש לערער על החלטת בית משפט השלום משלא ביקשו זאת במועד. עוד נטען כי בקשת רשות הערעור נטולת סיכוי לגופה באשר המשיבים אינם תובעים את פירוק השיתוף בזכויות הבניה אלא במקרקעין עצמם.

5.         בהחלטה מיום 13.3.08 דחה כב' הרשם את הבקשה להארכת המועד. כב' הרשם קבע כי העובדה שמדובר באיחור בן יום אחד בלבד אינה מהווה כשלעצמה טעם מיוחד להארכת מועד, וכמותה העובדה שהאיחור נבע מטעות בתום לב של ב"כ המערערים. עוד נקבע כי הצהרת ב"כ המערערים בפני ב"כ המשיבים ובפני בית משפט השלום על כוונתו להגיש בקשת רשות ערעור " אין בה משום היתר להגשת הערעור באיחור, או כדי להקהות מהסתמכות המשיבים על סופיות ההחלטה, שכן הדברים נותרו בגדר הצהרה בלבד, עד שחלף המועד". כב' הרשם סקר בהחלטה גם את טענות הצדדים לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור, וציין כי לאחר שנתן דעתו אל אותן טענות החליט לדחות את הבקשה להארכת מועד.

6.         המערערים טוענים כי כב' הרשם טעה משלא קבע, על יסוד תקדימים מהפסיקה אותם הציגו בפניו, כי טעות בספירת יום אחד, הנובעת מכך שבחודש פלוני ישנם 31 ימים במקום 30 ימים, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. לא כל שכן משעה שהמשיבים ידעו בבירור על כוונת המערערים להגיש את בקשת רשות הערעור, ואינם טוענים להסתמכות על האיחור או לנזק שנגרם להם בשל אותה הסתמכות. המערערים מוסיפים וטוענים כי כב' הרשם לא התייחס אל טענתם המוצאת טעם מיוחד נוסף להארכת המועד בעובדה שבקשת רשות הערעור מכוונת נגד החלטה אחרת, הניתנת בלאו הכי לערעור בסוף הדרך. בדומה לכך לא התייחס כב' הרשם לטענתם לפיה המשיבים חרגו גם הם בימים רבים ממועד שנקצב להם להגשת תגובה לאחת הבקשות שהוגשו בתיק. לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור טוענים המערערים כי כב' הרשם לא הציג את עמדתו בנדון, וכי היה עליו לקבוע כי הסיכויים גבוהים מאד. כך, לנוכח הכלל שלפיו ההכרעה בטענת חוסר סמכות עניינית צריכה להינתן מיד כשהיא מועלית בפני בית המשפט, על יסוד הסעד הנתבע בכתב התביעה - שהוא היחיד הקובע לעניין הסמכות - ובלא המתנה לשמיעת הראיות. במקרה שלפנינו, טוענים המערערים, נודעת הצדקה מיוחדת להגיונו של כלל זה, לנוכח המשאבים הרבים של כסף וזמן אותם צפויים להשקיע הן מערכת המשפט והן הצדדים בשמיעת התיק לגופו בשל מורכבותו וריבוי הצדדים לו.

7.         על טענות אלה מגיבים המשיבים באומרם כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור קלושים ביותר, שכן בית משפט השלום עמד על הצורך בקיומו של בירור עובדתי, ולא רק משפטי, לשם בחינת סוגיית הסמכות העניינית. בנסיבות אלה לא מתקיימת לדעת המשיבים הצדקה לסטייה מהכלל המגביל מתן רשות ערעור למצבים חריגים בהם המתנה לסוף ההליך כרוכה בנזק חמור לצד המבקש לערער. סיבה נוספת להשקפת המשיבים בדבר הסיכויים הנמוכים מאד של בקשת רשות הערעור, הנה הערכתם בדבר סיכוייה הנמוכים של טענת חוסר הסמכות העניינית שהעלו המערערים. המשיבים שבים וטוענים כי הם תבעו את פירוק השיתוף במקרקעין עצמם, כאשר פירוק השיתוף בזכויות הבניה אינו אלא סעד טפל לסעד העיקרי. המשיבים חולקים על טענת המערערים לפיה טעות בספירת יום אחד, כתוצאה מטעות לגבי קיומו של יום 31 בחודש, מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. המשיבים כופרים בטענה האומרת כי הם לא עמדו במועדים שבית משפט השלום קצב, וטוענים כי המערערים הם אלה שגרמו שוב ושוב לדחיית שמיעתה של התובענה. לעניין הידיעה על כוונת המערערים להגיש בקשת רשות ערעור, טוענים המשיבים כי הצהרה בעל-פה של ב"כ המערערים על כוונה כזו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד שנקבע בחיקוק. עוד טוענים המשיבים כי אילוץ בית משפט השלום להכריע בסוגיית הסמכות העניינית כבר כעת, בטרם מצויה בפניו התשתית העובדתית המלאה הנחוצה להכרעה כזו, תפגע באינטרס שלהם לקבל הכרעה סופית ומחייבת בנדון.

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי הצדקה להיעתר לערעור. אמנם המערערים איחרו להגיש את בקשת רשות הערעור ביום אחד בלבד (לאחר ניכוי ימי שישי ושבת שחלו בסוף התקופה). אולם כבר נפסק כי " העובדה שהאיחור היה של יום אחד בלבד, אין בה, בנסיבות העניין, כדי להושיע" (ע"א 796/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375, 377), שכן " קביעת עקרון שחיקה לפי ימי איחור, עלול להוביל למדרון חלקלק בנוגע לשמירת המועדים" (בש"א 8470/01 בן עמי נ' ל.א.ד.ו חב' קבלנית בע"מ, החלטה מיום 22.11.01). הטעות אשר באמצעותה מסבירים המערערים את האיחור לא נבעה מאי-הבנה או מאי-ידיעה של הדין אלא מחוסר תשומת לב לנתון עובדתי טריוויאלי וקל לבירור של מספר הימים בחודש (השוו ב"ש 587/86 בשארה נ' אבו עטה, פ"ד מ(4) 9, 11). אין מדובר אפוא באיחור שנבע מנסיבות שאינן בשליטת בעל הדין, לגביו הנטייה בפסיקה היא להיענות לבקשה להארכת מועד, אלא באיחור שבידי בעל הדין היה למנוע אותו, לגביו הנטייה הפוכה (בש"א 149/06 נעימי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, החלטה מיום 5.9.07). במצב דברים כזה, ובשים לב לכך שהטעם הנדרש להארכת המועד הנו טעם מיוחד (ולא טעם רגיל כפי שהדבר הוא בהגשת תגובה במועד שקצב בית המשפט, עליה נסמכים המערערים בהתייחס להתנהלות המשיבים), הרי שנודעת חשיבות מיוחדת ל" סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו" (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, פסק-דין מיום 23.8.06).

סיכוייה של בקשת רשות הערעור במקרה שלפנינו אינם גבוהים. הבקשה אינה מכוונת נגד קביעה מהותית של הערכאה המבררת אלא נגד החלטתה באשר לשלב במשפט בו תינתן הכרעתה בטענה שאחד הצדדים העלה בפניה. בכגון דא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, שהרי " כאשר מדובר בשיקול-דעת בעניינים שבסדרי דין, אין בית-משפט שלערעור מתערב, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות-דין" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 210; ראו עוד: ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441, 443; רע"א 1783/03 חסון נ' אפל, החלטה מיום 28.8.03; רע"א 2227/03 שבתאי נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ, החלטה מיום 7.6.04). החלטה בדבר השהיית ההכרעה בסוגיית הסמכות העניינית עד לאחר שמיעת הראיות, בנימוק שההכרעה תלויה גם בקביעות עובדתיות, אינה החלטה הנוגדת את הדין או הגורמת לעיוות דין. כך גם אם נניח (לצורך הדיון) כי ניתן היה להימנע מהשהיית ההכרעה. לצד הכלל הדורש כי הכרעה בטענת חוסר סמכות עניינית תיעשה בתחילת המשפט ולפני שמיעת הראיות, קיים חריג באותם מקרים בהם קביעת הסמכות תלויה בנתון עובדתי שנוי במחלוקת (ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 674-675; ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 534). שאלת סיווגו של סכסוך מסוים לגדר החריג האמור הנה עניין לערכאה המבררת לענות בו, בהתאם לשיקול הדעת הנרחב שנמסר לה בתחום של ניהול המשפט, ואינה עניין להתערבות של ערכאת הערעור בטרם הסתיים המשפט ובטרם הערכאה המבררת אמרה את דברה בנדון. מטעם זה, ובהתחשב ביתר הנסיבות הנוגעות לאיחור של המערערים, אין לומר כי בקשת רשות הערעור הנה בעלת סיכויים המגלים הצדקה להכיר בקיומו של טעם מיוחד להארכת המועד.

בנסיבות כאלה, הסירוב להאריך את המועד מוצדק גם אם האיחור לא הרע את מצבם של המשיבים. " החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין לא נועדה להגן אך על אינטרס הצפיות וההסתמכות של בעל הדין שכנגד, אלא גם על האינטרס הציבורי הכללי לסופיות הדיון ולוודאות משפטית בהפעלתם של סדרי הדין" (בש"א 5636/06, לעיל). במקרה שלפנינו, מצטרף אל אינטרס ציבורי וכללי זה האינטרס הפרטי של המשיבים שההכרעה בשאלת הפורום הנכון לבירור התביעה שהגישו לא תיעשה כל עוד הגורם האמור לקבל את ההכרעה סבור כי חסרה לו תשתית עובדות מלאה לשם מתן ההכרעה. 

9.         מטעמים אלה הערעור נדחה. המערערים, יחד ולחוד, ישלמו למשיבים, יחד ולחוד, שכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ש"ח ומע"מ.

ניתן היום, י"א באלול תשס"ח (11 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

משה סובל, שופט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ