איזראלוב נ' מדטוב ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית ע"ס 990,181 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר ועילתה חוב כספי ודרישה להשבתו, מכח התחייבות חתומה.

לטענת המשיב, הנתבעים שעוסקים בתיווך, הציעו לו להשקיע בנדל"ן בישראל, באמצעות הון עצמי והלוואות, ורכש מבנים יחד עם המבקשים. לטענתו, הצדדים מכרים ותיקים, ובמסגרת עסקיהם המשותפים, ביקשו ממנו להעמיד להם הלוואות. לטענתו, ביום 11.4.10 נחתם חוזה לרכישת בנין ברח' בן יהודה 39 תל אביב, ובאותו מעמד ערכו הצדדים מסמך, בו התחייבו המבקשים להשיב למשיב סך של 300,000 ₪, במועד מכירת הזכויות בבניין (במלואן או בחלקן). לטענתו, ביום 30.12.10 נמכר הבניין, אך המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם עפ"י אותו מסמך, ולא החזירו למשיב את הכספים. נטען, כי על פי אותו מסמך, התחייבו המבקשים להחזיר למשיב סך נוסף של 350,000 ₪ במועד מכירת הזכויות , במלואן או חלקן , בבניין אחר ברח' בן יהודה 20 בתל אביב , וכן לאחר התשלומים הנ"ל נותר תשלום חוב בסך של 200,000 ₪ של המבקשים למשיב, שעליו הצדדים יסכמו בהמשך. המשיב טוען כי קיימות התחשבנויות נוספות בין הצדדים, ושומר על זכותו להגיש תביעות נפרדות בעניין. המשיב טוען כי משלא שולם הסך הראשון של 300,000 ₪, עם מכירת הבניין בבן יהודה 39, זכאי להעמיד כלל החוב לפרעון מיידי, ולדרוש מיידית, שני התשלומים הנוספים לעיל.

מנגד טוענים המבקשים כי בין הצדדים קיימות הסכמות נוספות אחרות, אליהן הגיעו הצדדים, לאחר שנחתם מסמך התחייבות, ולפיהן המשיב לא יקבל את הסכומים הנתבעים, אלא רק לאחר שתערך בין הצדדים התחשבנות מקיפה, המתייחסת לכלל הפרויקטים בהם הם שותפים.

לטענתם, הסכומים הנוספים (שני ושלישי בכתב ההתחייבות) של 350,000 ₪ ו- 200,000 ₪, שהמשיב דורש את השבתם, טרם הגיע מועד פרעונם. נטען, כי המשיב פנה למבקשים וביקש שיאתרו עבורו עסקאות נדל"ן, והוא יממן את העסקאות, כשבתמורה המבקשים מקבלים בין 10%-20% מהרווחים שהעסקה תניב . בסופו של יום, המשיב הפר את התחייבותו, והוא למעשה חייב למבקשים סכומים, שייתכן, ואף עולים על הסכומים שהמשיב טוען להם, ולא בכדי, סוכם שיהיה זכאי לקבל את הסכומים הללו, המצוינים במסמך ההתחייבות, רק לאחר שתתבצע בין הצדדים התחשבנות כוללת.

המבקשים טוענים לקיזוז סך של 512,948 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין הפרת הסכם ההשקעה לרכישת הבנין ברחוב בן יהודה 39 ת"א, מאחר והמשיב הפר את התחייבותו לממן מחצית חלקם של המבקשים בהון עצמי, באותה עסקה, כתוצאה מכך, נאלצו המבקשים לגייס סכום של 470,000 ₪, כשמתוכם 150,000 ₪ ממקורות פרטיים, ו-320,000 ₪ באמצעות הלוואה יקרה בתנאי ריבית של שוק אפור. בנוסף נטען לקיזוז סך של 40,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין הפרת התחייבות לשלם חלק יחסי ממחיר האופציה, שניתנה למבקש לגבי הבניין ברחוב בן יהודה 39 ת"א. וכן קיזוז סכום קצוב של 52,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין הפרת התחייבות לשלם עמלה של 10% +מע"מ ובגין הנכס ברחוב בן יהודה 20 ת"א. וכן קיזוז סך של 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלומי ארנונה, מים וחשמל, ביחס לנכס משותף לצדדים ברחוב גאולה 33 ת"א. עוד לטענתם, על פי אותו מסמך, המשיב אינו זכאי לתבוע את הריביות בגין הסכומים הנזכרים בו, אלא רק את סכומי הקרן הנזכרים בהתחייבות.

בדיון שני המבקשים נחקרו על תצהיריהם, וניתן צו לסיכומים.

חקירת המבקשת 2, לא העלתה דבר. הגם שהיא חתומה על אותו מסמך התחייבות, לטענתה היא לא עוסקת בנדל"ן ומי שטיפל בעניינים הם בעלה, שלמה מדטוב, ואחיו, המבקש 1.

המבקשים אינם כופרים במסמך ההתחייבות, ומאשרים כי לא שילמו את הסכום הראשון ע"ס 300,000 ₪, או סכום אחר המצוין בו.

מחקירת המבקש 1 עולה, כי לטענתו קיבל את הכספים מהמשיב עבור השקעות משותפות בפרויקטים, ושלא מדובר בהלוואה. לגרסתו, לצדדים היו מספר עסקים משותפים והיו ביניהם מספר התחשבנויות, ושני הצדדים חייבים אחד לשני, המבקש 1 , אישר כי הסכומים שנרשמו במסמך ההתחייבות, היו ביחס להתחשבנות שהייתה נכונה לאותו מועד, ואח"כ הצדדים עשו התחשבנות נוספת בע"פ, והייתה הסכמה מאוחרת לגבי אותו מסמך, ומפנה לנספח ג' לתצהירו. המבקש 1, מציין כי יש לו עשרות של ניירות כאלה, ויש דברים שנעשו בניהם בע"פ. עוד ציין בחקירתו כי חתם על המסמך תחת איום של המשיב, שלא יחתום על עסקת רכישת בן יהודה 39 , וכאשר כל הצדדים מכונסים לחתימה בעניין. המבקש טען כי רוב ההתקשרות עם המשיב נעשתה בע"פ או טלפונית, מאחר והמשיב רוב הזמן לא שהה בארץ. לטענתו, המשיב הבטיח להשקיע מחצית מהכסף, ולאחר שהפרויקט יימכר, המבקשים יחזירו לו את הכסף. כך שלא מדובר בהלוואה אלא בהשקעה בפרויקט. לטענתו, צרפו את המשיב שהיווה להם כבטחון, שאם חלילה, לא תתממש האופציה לרכישת הנכס, לא ימכר לצד ג'.

המשיב בסיכומיו, טוען כי אין מחלוקת כי הכספים הנתבעים לא הוחזרו, וכי התקיים התנאי להחזרתם, ומדובר בחוסר תום לב, ובחוסר אמינות של המבקשים, הטענה לעניין הסכמה מאוחרת הינה טענה בעלמא, הזויה, המבקשים לא הוכיחו איך וכיצד יש הסכמה מאוחרת בע"פ, למבקשים אין טענה כי ההסכם בוטל, אלא טוענים להסכמות מאוחרות הסותרות את ההתחייבות הכתובה, למשיב קמה הזכות לדרוש את ההשבה של מלוא הכספים וכן פיצוי וריביות, לאור הפרת המבקשים את התחייבותם לשלם את הסכום הראשון, קמה זכותו כאמור לדרוש פירעון מיידי של כלל הסכומים . נטען, כי טענות הקיזוז של המבקשים אינן מבוססות כלל, אין מדובר באותן עסקאות, הסכומים מוכחשים וטעונים לכל היותר בירור שאין לכרוך בתביעה כאן, וכאשר ברי שהסכומים שנרשמו בכתב ההתחייבות, ושמאוחר לכל טענות הקיזוז, הובאו בחשבון עת נחתם אותו כתב. לשיטתו, גרסת המבקשים רצופה שקרים, סתירות המצאת סיפורים ועובדות, וחוסר במסמכים, המבססים את טענותיהם.

לאחר עיון בחומר הדיון, וסיכומי הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה ביחס לחוב בסך 300,000 ₪ , סעיף 1 להתחייבות מיום 11.04.10, ולקבל הבקשה בחלק מן הטענות, לגבי יתרת החוב שבסעיף 2 להתחייבות, ובסך כולל של 550,000 ₪ ובתנאי וכמפורט להלן:

לגבי הסך של 300,000 ₪ אני מחליט לדחות את הבקשה, וכאשר לא ראיתי הגנה לכאורית מספקת וכנדרש בשלב דיוני זה, וביחס לטענת הסכם שבע"פ המאוחר להתחייבות, ושמכפיפה אותו להתחשבנות שטרם בוצעה, ואותם דברים אמורים בקשר לטענת הקיזוז, על סעיפיה השונים.

לעניין הסכם מאוחר נטען שנכרת בע"פ, ולפיו לא יוחזרו למשיב כספים, אלא בכפוף להתחשבנות כוללת, הטענה נדחית, המבקש אישר כי קיבל הרבה לפני חתימת ההתחייבות סך של 850,000 ₪ מן המשיב, ולצורך השקעות בפרויקטים משותפים (עמוד 4 לח.נ בסופו, ועמוד 5 בתחילתו).

לטענת המבקש, החתימה על ההתחייבות נעשתה בלחץ, גרסה שלא פורטה כלל בתצהיר הבר"ל, כיוון שהמשיב איים לא לחתום על רכישת הבניין בבן יהודה 39, ת"א, ושעה שכולם התאספו לחתימה (שורות 9-11 לעמוד 5). למבקש לא היה הסבר מתי נרגע מאותו לחץ, ומדוע במועד סמוך מתום אותו לחץ נטען, לא הוצא מכתב ביטול, ביחס להתחייבות שחתם. לו היה יוצא מכתב כזה בזמן אמת, ניתן היה לראות בו תמיכה, במידה מסוימת, לסיכום מאוחר יותר, ובהעדרו הטענה נחלשת מאוד.

המבקש אישר כי הכסף, השקעה שהבטיח המשיב לצורך מימון רכישת בניין בבן יהודה 39 לא ניתן לו, שבועיים שלושה לפני העסקה וגם אחרי זה (שורה 3 עמ' 7 לפרוטוקול) משמע, המבקש במועד חתימת ההתחייבות, שהיה בתכוף ובסמוך למועד בו נחתם חוזה רכישת הבניין בבן יהודה 39, וחזקה שמבקש שעומד לחתום על הסכם הרכישה, יודע מצב המימון והשקעות של המשיב והשותפים בעסקה לאותו מועד, ועדיין חותם על ההתחייבות נשוא התביעה, מה שמחזק ביותר את הטיעון, שכל טענות קודמות, ביחס להבטחות למימון או השקעה, כזו או אחרת, נכללו כבר בהתחייבות, ובחתימת הסכם הרכישה שבתכוף, באופן שהמימון נעשה בפועל, ולא על סמך טענה להבטחות קודמות ו/או כסף שלא הגיע, שבועיים שלושה קודם לכן, כדבריו, שכן אם לא הגיע כסף מובטח, כיצד הגיעו הצדדים לחתימת ההסכם, בכל זאת, ואלא אם כן התארגנו לרכישה על סמך הקיים, ותוך זניחת הבטחה נטענת למימון, ככל שהייתה.

הדעת נותנת, שהמשיב שלא רצה להפסיד את האופציה או את העסקה, מצא דרך אחרת לממן את העסקה, לרבות קבלת הלוואה כנגד שעבוד של הנכס המשותף ברחוב גאולה בת"א.

ככלל, ומכיוון שסברתי שתביעה נגדית אפשרית בעניין, אך אין בכך להוות הגנה כנגד ההתחייבות נשוא התביעה, איני קובע ממצא סופי בעניין.

טענות המבקשים לגבי סיכום מאוחר בע"פ בנסיבות אלו, אינן יכולות להתקבל ולו לכאורה, יתכן והיו דיבורים או טענות או רצון לפתוח את ההתחשבנות מצדו של המבקש, אך לא ראיתי ולו לכאורה, לקבל על סמך טענה בע"פ לסיכום אחר ומאוחר, שמצדיקה בירור מול ההתחייבות הברורה שניתנה לתשלום ובנסיבות כאן, כפי שצוינו, וכאשר אין כל תשתית עובדתית מילולית מספקת, ולאו דווקא מסמך, שכן אין דוחים בשלב זה בקשה מטעמים שבדרכי הראייה, וככל שיש טענה המצדיקה בירור. אני קובע שהטענה לסיכום מאוחר נוגד, הינה בגדר טענת בדים סותרת, וללא כל הסבר מתקבל על הדעת, את ההתחייבות החתומה נשוא התביעה.

טענות המבקשים לגבי קיזוז סכום קצוב של 689,333 ₪ ולחילופין 512,948 ₪ קרן בקשר להפרת הסכם ההשקעה/מימון חלקם ברכישת הבניין ברחוב בן יהודה 39, ע"י המשיב היא כימות טענתם להפרת הסכם ע"י המשיב, באותו עניין. איני קובע ממצא סופי לגבי הטענה, ואולם ברי שאין לכרוך בירורה במסגרת החבות הברורה והחתומה הנדרשת כאן, שכן הכספים שהשבתם נדרשת, אישר המבקש, שלא ניתנו במסגרת רכישת הבניין בבן יהודה 39, אלא הרבה קודם, כלומר אין מדובר בטענות בקשר לאותה עסקה של הלוואה/העמדת הכספים בזמנו, וכן מדובר בסכומים שאינם קצובים, להנחת דעתי, והניתנים לחישוב באופן פשוט. טענות המבקשים להפסדים בגין הפרת התחייבות למימון/השקעה בעסקת בן יהודה על ידי המשיב, דורשות בירור ושמיעת ראיות, שאין מקום לכורכן כאמור, דיונית ו/או מהותית, עם שאלת החבות כאן, שנקבע שאין הגנה לגביה. למעשה בפני טענות שכנגד מול חוב קיים ומגובש. ככל שלמבקש טענות, יתכבד וישלם חובו, ויתבע את נזקיו, פיצויו, בהליך מתאים. קיום סל טענות, בגדר אפשרות לתביעה שכנגד, אין בו להעמיד הגנה ראויה, כנגד החוב המגובש והנתבע כאן.