איזק נ' מורגנשטרן

החלטה

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית משפט השלום בנתניה ביום 19.5.13, לפיו נדחתה תביעתו של המבקש כנגד המשיב, והוא חויב לשלם לו הוצאות בסך 15,000 ₪, זאת על רקע הגשת ערעור שהגיש.

2.תמצית נימוקי המבקש היא כי יש לערעורו סיכויים סבירים להתקבל באופן חלקי או מלא ובכל מקרה אין המדובר בערעור חסר סיכוי, והנזק שיגרם לו באי עיכוב ביצועו עולה על הנזק שיגרם למשיב במידה ויעוכב פסק הדין, זאת בין היתר על רקע העובדה כי המדובר במשיב מבוגר כבן 90 ואשר אינו בקו הבריאות, מצבו הרפואי אינו ברור ואשר יהיה קושי להשיב המצב לקדמותו.

3.תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה ובה מתנגד הוא למבוקש. לטענתו, לטענתו מדובר בתשלום הוצאות בלבד, כשסיכויי הערעור קלושים ואין כל קושי בהשבת המצב לקדמותו, באשר המשיב אדם בעל אמצעים ונכסי נדל"ן רבים אשר שוחרר מאשפוז ומצוי בביתו במצב יציב.

4.אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, וכן בהודעת הערעור, לא מצאתי להעתר למבוקש. כידוע הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין ועיכובו של פסק דין כספי, הינו סעד חריג אשר ניתן במשורה, כאשר "ברירת המחדל" בעניין זה - שלא לעכבו. על מנת שיזכה חייב על פי פסק דין כספי בעיכוב ביצועו, עליו הנטל להראות כי אם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו, או מקום בו מוכח כי בית המשפט קמא נתפס לטעות גלויה וברורה, אשר לולא ארע כן, היה פוסק אחרת, כך שסביר להניח כי ערכאת הערעור תהפוך את פסק הדין על פיו (ר' תקנה 466 לתקסד"א, ע"א 9721/07 - איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, (10.1.08, כב' הש' פרוקצ'יה – לא פורסם), ע"א 9351/07 - הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' מיכאל נגל, (23.12.07 כב' הנשיאה ביניש – לא פורסם), ע"א 5192/06 - אהובה וינברג נ' מנהל מס שבח מחוז תל אביב, (1.8.07 – כב' הש' פרוקצ'יה – לא פורסם), ע"א 7516/02 ד"ר פישר נ' יוכמן (28.10.02 כב' הש' (כתוארו אז) גרוניס - לא פורסם) ועוד.

5.לא שוכנעתי שהמבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כאמור, לגבי כל אחד מהתנאים שצויינו. אינני משוכנע באשר לסיכויי הערעור ואולם לא אביע דעתי בעניין האם אמנם "סיכוייה סבירים" כטענת המבקש, או "קלושים" כטענת המשיב.

6. גם בנטל הוכחת החשש המובע ע"י המבקש, לגבי הקושי בהשבת המצב לקדמותו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא עמד המבקש להנחת הדעת, ולא הונחה בפני תשתית ראייתית של ממש לטענה זו מצידו. כידוע, טענה מעין זו צריכה להיות מגובה בראיות המצביעות על חשש ממשי בדבר אי יכולתו של הזוכה על פי פסק הדין להחזיר את הכסף, אם הערעור יתקבל, ולא די בטענות כלליות הנטענות בעלמא בענין זה, שאינן מגובות ולו בתצהיר.

נוכח האמור לא מצאתי יסוד לבקשה לעיכוב ביצוע והיא נדחית.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת ההליך בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.