איזנברג רז נ' ישראכרט בעמ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום סך של 10,990 ₪ אשר הוצאו על ידי התובעת בגין טיפולים רפואיים המפורטים בסעיף 8 לכתב התביעה.

התובעת רכשה, באמצעות מזכירתו של בן זוגה, ביטוח ספורט משלים לביטוח הנסיעות הרגיל שמעניקה הנתבעת 1 למחזיקי כרטיסיה.

הביטוח נרכש לפני יציאה של התובעת ובן זוגה לחופשת סקי.

במהלך החופשה ארע המקרה הביטוחי כשהתובעת נפצעה וקרעה את הרצועה בברכה השמאלית. הפציעה ארעה ביום 19.3.06.

הנתבעת 2, היא המבטחת, נשאה בחלק מן ההוצאות שנגרמו לתובעת בחו"ל, וכן בחלק מן ההוצאות שנגרמו לתובעת בארץ.

התובעת שלחה לנתבעת 2 מכתב ביום 5.4.06 ובו הודיעה שהתברר לה שאין כיסוי בארץ לטיפולי פיזיותרפיה מעל לסך של 450 ₪ וכי הסכום ישולם על ידי הביטוח הרפואי בחברת "הפניקס". בנוסף ציינה התובעת: "נא רשמו לפניכם שתביעתי עדיין אינה ברורה, ורק לאחר ביצוע התשלומים בפועל אדע את סכום התביעה הסופי". משפנתה התובעת לנתבעת בשנת 2008 וביקשה כי הנתבעת תשלם את הוצאותיה, קיבלה תשובה על ידי הנתבעת לפיה הכיסוי הביטוחי מוגבל ל-365 ימים מיום האירוע.

התובעת טוענת כי לא קיבלה את פוליסת הביטוח ולכן לא ידעה על ההגבלה הנטענת. התובעת מוחה על התנהלותה של הנתבעת 2 אשר בחרה להתעלם ממכתבה מיום 5.4.06 ולא התריעה על כך שלא יהא כיסוי להוצאות מעבר ל-365 ימים מיום המקרה.

להגנתה טוענת הנתבעת 1 כי היא אינה מבטחת את לקוחותיה אלא מעמידה לרשותם פוליסה המונפקת על ידי הנתבעת 2. לטענת הנתבעת, הפוליסה נשלחה לתובעת ומאחר שאינה מנפיקה את הפוליסה ואינה מבטחת, אין לה כל אחריות כלפי התובעת, בעוד שתנאי הפוליסה מדברים בעד עצמם.

הנתבעת 2 טוענת כי התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, ועל כן אין על בית המשפט להידרש לתביעה. כמו כן טוענת הנתבעת 2 כי לא קיים כיסוי ביטוחי לנזקים הנטענים, וזאת לנוכח האמור בסעיף 18 לפרק 1 בפוליסה המורחבת הקובע בהאי לישנא:

"18. המשך טיפול בארץ:

ב.במידה והמבוטח רכש הרחבה להמשך טיפול בארץ, הכיסוי לאירוע ביטוח בעקבות תאונת דרכים ו/או תאונת ספורט בחו"ל, המכוסים בפוליסה זו, יהיה עד 365 ימים מיום שחזר לישראל".

אליבא דהנתבעת חזרה התובעת לארץ ביום 26.3.06 ומשום כך היתה זכאית לכיסוי ביטוחי עד ליום 25.3.07, ואכן חשבונות שהוגשו באשר לתקופה זו – שולמו.

לטענת התובעת, היא לא קיבלה את פוליסת הביטוח. הנתבעות מצידן טוענות כי הפוליסה נשלחה לתובעת. לא הוכח כי התובעת אכן קיבלה את הפוליסה.

בסעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 נקבע:

"(א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה.

(ב) כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על נזקי ביטוח, התשמ"א – 1981, או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי העניין, לפי סעיף 40 לחוק האמור, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטיה מאותם תנאים".

בסעיף 5 לחוק חוזה הביטוח נקבע כי על המבטח למסור למבוטח ולמוטב לפי דרישתו העתק מן הפוליסה ומן המצורפות אליה.

לא נטען כי עסקינן בפוליסה יוצאת דופן וחריגה, ולפיכך גם אם התובעת לא קיבלה את הפוליסה, הרי שהתנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח ייראו כמוסכמים בין הצדדים.

לא זו אף זו, התובעת פנתה לנתבעת לשם קבלת כספים כפועל יוצא מן הפוליסה וחזקה עליה שקראה את הפוליסה לפני דרישתה.