איוונוב נ' ביטוח ואח'

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 3.11.10 בסביבות השעה 7:00, בכביש צורן-קדימה. הכביש דו סטרי, נתיב אחד לכל כיוון.

התובע טוען כי פנה מכביש זה ימינה אל דרך קיצור שמובילה לחנות חומרי בניין, ובעת פנייתו פגע בו מיניבוס, נהוג בידי הנתבע 3 (להלן: הנתבע), אשר סטה ימינה עד מעבר לפס הצהוב של שולי הכביש. המיניבוס פגע עם פינתו השמאלית-קדמית באזור הגלגל הימני-אחורי של רכב התובע.

הנתבעות 1 ו- 2 הן מעסיקתו של הנתבע וחב' הביטוח.

2.הנתבע טוען כי בעת שנסע מאחורי רכב התובע, סטה התובע לנתיב השמאלי, שהוא נתיב הנסיעה הנגדי, ומייד סטה בחזרה ימינה, לכיוון דרך הקיצור. הנתבע טוען כי ניסה למנוע את התאונה על ידי "בריחה" ימינה, ותוך כך אמנם חצה את הפס הצהוב של השול הימני של הכביש, אך סטייתו של התובע היתה חדה ופתאומית מכדי למנוע את ההתנגשות.

הנתבע טוען כי התובע לא אותת, לא שמאלה ולא ימינה.

הנתבע העיד כי בעת התאונה היתה תנועה בנתיב הנסיעה הנגדי, אשר אליו סטה, לטענתו, התובע, וכי בסטייתו זו שמאלה נמצא רכב התובע בין שני הנתיבים.

3.התובע טוען כי התכוון מלכתחילה לפנות ימינה, אל דרך הקיצור, וכך אמנם עשה. לטענתו, הוא אותת ימינה לפני פנייתו.

שאלתי את התובע אם לצורך הפנייה ימינה הוא לא נזקק לבצע "קשת רחבה", היינו - לסטות מעט שמאלה כדי שיוכל לבצע את הפנייה. התובע השיב בשלילה: "הפנייה מספיק רחבה, לא נזקקתי לסטות שמאלה" (בעמ' 2 לפר').

התובע העיד כי לפני שאירעה התאונה הוא הבחין במיניבוס של הנתבע שנסע מאחוריו, במרחק של כ- 25 מטרים: "ראיתי אותו מאחורי במרחק כ- 25 מ', זמן מה לפני התאונה, כשהוא נוסע חצי חצי על השוליים ועל הכביש" (בעמ' 3 לפר').

התובע ציין כי קטע הכביש שבו מדובר מצוי בירידה.

התובע נשאל: אם הנתבע נסע במרחק של כ- 25 מטרים מאחוריו, והתובע אותת לסימון פנייתו ימינה, ומבלי שסטה שמאלה - מדוע אירעה ההתנגשות?

התובע השיב: "איני יודע לומר בוודאות. מה שאוכל לומר הוא: אני צריך להאט קצת את מהירותי לצורך פנייתי ימינה. הנתבע מאחורי, הכביש בירידה. מה שקרה: הוא התנגש בי בדרך שהוצגה קודם" (בעמ' 3 לפר').

4.לאחר ששמעתי את הנהגים, אני מעדיפה את גירסת התובע, שעשתה עלי רושם אמין יותר מגירסת הנתבע. אני מאמינה לתובע, כי הוא ראה את רכב הנתבע נוסע מאחוריו, חצי על הכביש וחצי על השוליים. אני מאמינה לתובע, כי הוא לא סטה שמאלה, לנתיב הנגדי, טרם פנייתו ימינה. הדבר נתמך אף מתוך עדותו של הנתבע, ולפיה היתה אז תנועה נגדית באותו נתיב. על כן, טענתו של הנתבע, כאילו התובע סטה לנתיב הנגדי, אינה סבירה.

גם אם אניח שהתובע היטה את רכבו מעט שמאלה, לצורך ביצועה של הפנייה ימינה, עדיין אין ממש בטענת הנתבע, כאילו סבר שהתובע "פונה שמאלה", ואז הפתיעו התובע בסטייה בחזרה ימינה. הטעם לכך הוא: אין מחלוקת כי הנתיב שמשמאל לנתיב נסיעתם של הצדדים הוא נתיב נסיעה נגדי, ולדברי הנתבע עצמו, היתה שם תנועה. הנתבע הרי אינו טוען כי התובע סטה לאותו נתיב נגדי על מנת לנסוע בו, דבר שלא היה אפשרי. אם כך, הרי גם אם רכב התובע נראה לנתבע סוטה מעט שמאלה, היה ברור לנתבע כי רכב התובע לא ימשיך בנסיעה בנתיב שמשמאלם, נתיב הנסיעה הנגדי. על כן, בכל מקרה היה על הנתבע לשמור מרחק מרכב התובע, דבר שלא עשה.

נתונים נוספים, מעדותו של התובע: הכביש במקום בירידה, דבר שמגביר את מהירותו של הנתבע; לעומת זאת, התובע האט מעט את מהירות נסיעתו, לצורך פנייתו ימינה.

ממכלול הנסיבות הללו עולה כי כאשר התובע החל בפנייתו ימינה, לאחר שהאט את מהירותו לצורך הפנייה, הצטמצם יתר על המידה המרחק בין כלי הרכב, כיוון שהנתבע לא שמר מרחק מספיק מרכב התובע ולא האט את מהירותו-שלו, כשהרכב שלפניו פנה ימינה. רכב הנתבע "נטה" מלכתחילה ימינה, על פי עדות התובע כי ראה אותו נוסע בחציו על השול הימני.

מסקנתי היא כי הנתבע לא שמר מרחק כנדרש מרכב התובע, ועל כן התנגש בו, כאשר פנה ימינה. האחריות לתאונה מוטלת, איפוא, על הנתבע.

5.על כן אני מקבלת את התביעה.

הנזקים שנתבעו הם נזקים עקיפים שנגרמו לתובע לאחר שהפעיל את פוליסת הביטוח שלו. הנזקים המוכחים הם: השתתפות עצמית, השתתפות עצמית לירידת ערך, וכינון, בסכום כולל של 6,212 ₪. מרכיב נזק נוסף הוא הפסד הנחת העדר תביעות, שטעון המצאת מסמכים.