איוב ואח' נ' עומר אלמוכתאר בע"מ ואח'

תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת בתאונה שארעה ביום 29/6/07 בעת שעשתה שימוש בדרגנוע שנמצא בחנות כלבו בה עבדה. המחלוקת נסבה בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

א. מבוא וטענות הצדדים:

1.התובעת טוענת כי בעת שעלתה בדרגנוע נתקעה רגלה בין המדרגה האחרונה עליה עמדה לבין המשטח שנמצא בקצה המדרגות, ונפגעה. לאחר זמן מה כשהתובעת זועקת לעזרה עצר השומר במקום את פעולת הדרגנוע, ולאחר שהפך את כיוון נסיעת המדרגות, הצליחה התובעת לשחרר את רגלה כשהיא פצועה, מדממת, וכואבת.

2.האירוע התרחש ביומה ה -4 של התובעת בעבודתה בחנות הכלבו בה היה ממוקם הדרגנוע שם עבדה כמוכרת באגף הנעליים.

3.הנתבעת 1 הינה בעלת הכלבו ומעבידתה של התובעת.

הנתבעת 2 בטחה את הנתבעת 1.

4.הנתבעות הגישו הודעת צד שלישי כנגד א.ש.ל מעליות - חברה שהתקשרה עם הנתבעת 1 לצורך קבלת שירותי תחזוקה, תיקון וטיפול לדרגנוע (להלן: "אשל").

5.בישיבת ההוכחות שהתקיימה העידו התובעת, חשב ומנהל משמרת אצל הנתבעת, וכן מנהל אשל. התובעת אף זימנה עד ראיה שהינו עובד הנתבעת, ושהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ואולם עד זה לא התייצב לדיון, וב"כ התובעת ויתר על עדותו.

6.מנהל המשמרת מטעם הנתבעת העיד, בניגוד לגרסת התובעת, כי התאונה התרחשה כאשר התובעת עשתה שימוש בדרגנוע העולה לצורך ירידה, וכתוצאה מכך נפגעה.

7.על בסיס עדות מנהל המשמרת ונוכח העובדה כי עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין טוענת הנתבעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה לאופן ארוע הנפילה.

כן נטען כי ממילא לא הוכחה רשלנות הנתבעת אף אם תתקבל גרסת התובעת.

לחילופין טוענת הנתבעת כי במידה והתביעה תתקבל יש לחייב את אשל במלוא הסכום נוכח תפקידה בתחזוקת הדרגנועים, בהיותה בעלת הידע המקצועי בתחום, ומכוח הסכם ההתקשרות בין השתיים.

8.אשל טוענת כי דין התביעה להדחות בהעדר הוכחת רשלנות מצד התובעת, ומשאין להחיל בנסיבות המקרה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

לחילופין היא מבקשת לדחות את ההודעה כנגדה בטענה כי נגרם לה נזק ראייתי נוכח העובדה שהנתבעת לא דיווחה לה על האירוע בסמוך להתרחשותו, ולא אפשרה לה לבוא ולבחון את הסיבה שבגינה נפגעה התובעת.

בנוסף נטען כי הנתבעת פעלה בניגוד להסכם בין הצדדים, חסכה בהזמנת הצד השלישי ופעלה באופן עצמאי לתקן תקלות בדרגנוע, זאת מבלי להפסיק את פעולתו, ומבלי שערבה בכך את הצד השלישי.

ב. שאלת החבות:

9.באשר לנסיבות האירוע נתתי אמון מלא בעדות התובעת אשר ניתן למצוא לה חיזוק בטפסים שמולאו בסמוך לאחר התאונה ושהוגשו למל"ל באישור ובחתימת הנתבעת 1.

בטופס 250 שנחתם מספר ימים בודדים לאחר האירוע (כבר ביום 3/7/07) נכתב כך: "כשעלתה במדרגות החשמליות כף רגל שמאל נתקעה במדרגות", ובתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שנחתמה ביום 4/7/07 נרשם: "כשעלתה במדרגות החשמלית כף רגל נתקעה".

לו, בעת החתימה על טופס 250, סבר חשבה של הנתבעת כי מדובר בגרסה שקרית יכול היה לציין זאת בטופס – דבר שלא נעשה על ידו.