אידריס בשאר נ ' מ דינת ישראל

פסק דין

התובע הורחק מישראל בשנת 2005. הוא טוען שהרחקתו נעשתה שלא כדין והדבר גרם לו לנזקים כלכליים שונים לרבות גניבת רכושו ע"י אשתו דאז. עוד הוא טוען לנזקים נפשיים עקב הניתוק מבנו, שנותר בארץ עם אמו, שאחרי ההרחקה התגרשה מהתובע בהעדרו, שינתה את דתו של בנם המשותף (שנולד מוסלמי) שבה ליהדות עם הבן וניתקה את הקשר בין הבן לבין התובע.

מהראיות התבררו עובדות אלה: התובע, אזרח ירדן, שהגיע לישראל כתייר ונשאר בה כשוהה בלתי חוקי. הוא נישא לאזרחית ישראל והחל בפעולות להסדרת מעמדו. בשנת 2005 התלוננה נגדו אשתו במשטרה על עבירות פליליות ודיווחה למשרד הפנים על ניתוק הקשר ביניהם. התובע נעצר והורחק מישראל. מאז שב לישראל וכעת הוא נשוי שוב לאזרחית ישראל והוא נמצא בתהליכי התאזרחות.

לפי הדינים שנהגו בתקופה הרלוונטית, לא ניתן היה לאזרח את התובע בישראל מכח "איחוד משפחות" מעת שאשתו לא היתה מעוניינת עוד "להתאחד" עמו והודיעה על פקיעת הקשר עמו. מכאן, שבעת ההרחקה מישראל היה התובע בחזקת שוהה בלתי חוקי והרחקתו מהמדינה היתה מוצדקת מבחינה מהותית. לא מצאתי בסיכומי התובע טענה אחרת ובוודאי שלא ביסוס לה. ממילא, אין כל הצדקה לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו לו עקב עצם הרחקתו מישראל בשנת 2005.

עיקר טענות התובע מתמקדות בפגם שנפל בתהליך הרחקתו. עפ"י לשון צו ההרחקה, ניתן היה לבצעו רק לאחר 72 שעות לפחות ממסירתו. למעשה הוא בוצע אחרי זמן קצר מזה. בית המשפט המחוזי הוציא צו ארעי האוסר על הרחקת התובע מהארץ, אך אין ראיה שצו זה נמסר לרשויות. אין ספק שהרחקת התובע מישראל למרות החלטה שיפוטית, מעוררת תחושה לא נוחה, אף שנוכח המסקנה שהרחקתו מישראל היתה כשלעצמה מוצדקת, ספק אם היתה לדבר משמעות מעשית.

בסיכומיו ביקש התובע "פיצויים ראויים" אך הוא לא פירטם. הוא טען לנזק נפשי ולנזקים כלכליים, אך לא הגיש כל ראיה לנזקים אלה והם אף לא פורטו. נותר רק לאמוד את הנזק הלא ממוני שסבל התובע עקב הקדמת הרחקתו מהמדינה. בעת 72 השעות שבין מסירת הצו לביצוע יכול המיועד להרחקה לפנות לערכאות ולבצע פעולות שונות להקטנת נזקי ההרחקה. התובע שהה בישראל שלא כדין כשש שנים. הוא הקים משפחה ונולד לו ילד. ראוי היה להניח לו את פרק הזמן המזערי שנקצב כדין, כדי למזער ככל האפשר את הנזקים הנילווים להרחקה. בהביאי בחשבון שההרחקה מישראל היתה באותן נסיבות גם פרידה כפויה מבנו, דומה שלהקדמת ההרחקה אף בפרק זמן קצר היתה משמעות רגשית כלשהי. לאור זאת נגרם לתובע נזק לא ממוני, אשר אני מעריכו ב – 5,000₪. הנתבעת תשלם סכום זה בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,000₪ בתוספת מע"מ והאגרה ששילם התובע.

פסק-הדין ישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ד סיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.