החלטה
בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, אשר הוטלה ביום 14.7.13 ע"י קצין משטרה לתקופה של 30 ימים.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה במקום ציבורי בהיותו שיכור בכך שבדגימה של אויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול הינו 315 מיקרוגרם בליטר אויר, עבירות בניגוד לסעיפים: 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן-התקנות).
מעובדות כתב האישום עולה כי, ביום 12.7.13, שעה 03:42 לפנות בוקר, המבקש נהג באופנוע ברחוב ציקלג, בתל אביב-יפו, ונעצר על ידי המתנדב מיקי סופר(להלן-המתנדב) בבדיקה במכשיר נשיפון, נמצאה אינדיקציה לשכרות. המבקש הועבר לטיפולה של השוטרת רס"ל אנסטסיה מירוננקו (להלן-השוטרת), לשם עריכת בדיקת מאפיינים, וכשל במבחן העמידה כשלא הצמיד עקב לאגודל. בבדיקת נשיפה נמדד ריכוז אלכוהול בליטר אויר נשוף של 315 מיקרוגרם.
על פי הלכה מוטל על בית המשפט הדן בבקשה זו לבחון האם מתקיימים שני רבדים: האחד – האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש, בעבירה המיוחסת לו; והשני – האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו של המבקש, כאשר המסוכנות נבחנת על רקע העבר התעבורתי ונסיבות האירוע הספציפי גם יחד.
טענות המבקש לתמיכת הבקשה:
שלושה טעמים הציג ב"כ המבקש לתמיכת הבקשה:
העדר מסוכנות. למבקש ותק של נהג כ-11 שנים ולחובתו נזקפו אך 6 הרשעות קודמות, אשר כולן מסוג ברירת משפט.
העדר ראיות לכאורה. בדיקת הינשוף לא בוצעה בהתאם לנהלים, שכן לא הוקפד על המתנה בת 15 דקות, במהלכה חל איסור על שתיה, אכילה וכדומה.
בנוסף, פרופסור דויד שנער וד"ר אלמוג, ערכו מחקרים מהם עולה כי עד לרמה של 320 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי כי הנהג שיכור, עקב קיומה של סטייה סטטיסטית.
אכיפה סלקטיבית הנובעת מהעדר כללים מנחים. ב"כ המבקש הפנה להחלטותיהם של קציני משטרה שונים, מהן עולה כי נמנעו מלפסול נהגים שנחשדו בנהיגה בשכרות, איש איש מנימוקיו הוא. בין שלל הנימוקים שצוינו: היות ומדובר בעבירה ראשונה מסוגה, רוח החג המתקרב ועוד.
טיעוני המשיבה
מסוכנות – עבירת שכרות כשלעצמה מעידה על מסוכנות. בנוסף, בעברו של המבקש עבירות בטיחותיות כגון, אי ציות לתמרור עצור ונהיגה משמאל לקו הפרדה.
ראיות לכאורה – די בתוצאת בדיקת הנשיפה, מאפייני ההתנהגות וממצאי בדיקת המאפיינים, לרבות, הופעה מרושלת, ריח אלכוהול קל, התנהגות עליזה וחוסר יכולת להצמיד עקב לאגודל, לצורך גיבוש ראיות לכאורה.
ראיות לכאורה לאחריותו של המבקש:
המבקש הודה כי צרך ויסקי וערק, התנהגותו הייתה עליזה, בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, ואת בדיקת המאפיינים צלח באופן חלקי.
מחומר הראיות עולה לכאורה כי נשמר התנאי של המתנה בת 15 דקות לפני ביצוע בדיקת הנשיפה.
המתנדב רשם במזכר כי עם עצירת הרכב מסר למבקש כי אסור לו לשתות, לאכול או להכניס דבר מה לפיו. בהמשך, הועבר המבקש להשגחתה של השוטרת, אשר שמרה עמו על קשר עין, תוך שהודיעה לו כי נאסר עליו לשתות, לאכול או לעשן.
באשר לרף האכיפה הראוי, בפסק דין עפת (י-ם) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי, נקבע כי רף האכיפה יעמוד מעתה ואילך על 290 מיקרוגרם:
"באשר הוא כולל את אי-הדיוק של המכשיר, את הסטייה בריכוז בלוני הכיול ואת החשש כי החיישן האלקטרו-כימי מדד תוצאה נמוכה, שלא נרשמה. על רף אכיפה זה המליץ ד"ר אלמוג, המומחה שמטעם המדינה, למען הסר ספק, למניעת חשש הרשעתו של מאן דהוא חף משִׁכרות, ובהתחשב בכל מקדמי הביטחון הצריכים לעניין."