איאד מצרי ואח' נ' אבו פרחה מחמוד ואח' - פסקדין

פסק דין

מבוא

התובע, יליד שנת 1984, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.8.05. התאונה אירעה בעת שטרקטור פגע ברגלו במהלך עבודתו באתר בנייה.

נתבע 1 היה נהג הטרקטור הפוגע. נתבעת 2 הייתה מבטחת השימוש בטרקטור, ואולם התביעה נגדה נמחקה לאחר שהתברר שנהג הטרקטור נהג ללא רישיון, ולפיכך לא היה הביטוח תקף. הנתבעת 3 (להלן- "הנתבעת"), הינה קרנית, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים").

קרנית שלחה הודעה לצדדים שלישיים: לנהג הטרקטור הפוגע, לחברה המעבידה, אשר הרשתה לנהג לנהוג בטרקטור ללא רישיון, ולמנהלה. הצדדים השלישים בחרו שלא להגיש כתב הגנה ולפיכך ניתן נגדם פסק דין מותנה.

הנכות הרפואית והתפקודית

וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שבעקבות התאונה, שהוכרה כתאונת עבודה, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי סעיף 49(2)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן- "התקנות").

בפרוטוקול הוועדה מיום 16.8.07 נכתב בסעיף 28, "היקף רגליים 25 ס"מ בגבהים זהים. אצבע 2 כף רגל שמ' מוגבלת בתנועות, ובמנוחה מורמת כלפי מעלה יחסית לאצבעות אחרות. °10 הבדל. מתהלך חופשי ללא עזרה, אין נפיחות באצבעות וברגליים".

כן צוין בפרוטוקול שלתובע שולמו דמי פגיעה עבור התקופה שבין התאריכים 16.8.05 לבין 7.11.05.

בא כוח התובע טען בסיכומיו שנוכח טיב עיסוקו של התובע, בתחילה כפועל ולאחר מכן כמכונאי רכב, יש לקבוע שנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית.

בא כוחה של הנתבעת טען מנגד שמדובר בפגיעה קלה באצבע כף הרגל, שאין לה כל משמעות תפקודית. נטען שהוועדה הרפואית דחתה את טענותיו של התובע על הפרעה תפקודית, וקבעה שהוא מתהלך חופשי, ללא עזרה, וכן שהוא מסוגל לשוב לעבודתו הקודמת, ולפיכך אין מקום להפעיל את תקנה 15. כן נטען שהתובע שב לעבודה, בתחילה כפועל, ולאחר מכן כמכונאי רכב, ושטיב עבודתו, מעיד על כך שאין כל משמעות תפקודית לנכות. כן נטען שבעיות תפקודיות, אם ישנן, מקורן בתאונת דרכים מאוחרת יותר, שאירעה לתובע במהלך שנת 2007, בה נחבל בגבו.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי שאף שמדובר בנכות מזערית, ואף שעיון בשכרו במהלך השנים מלמד על עלייה בשכרו של התובע, יש לאמץ את הנכות הרפואית ולקבוע שגם הנכות התפקודית, כמו גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, הינם בשיעור של 5%.

הנזקים

נזק לא ממוני

לאחר התאונה פונה התובע לבית החולים, אושפז ועבר ניתוח. מעיון במסמכים הרפואיים עולה שדובר בשבר פתוח. כאמור הוועדה הרפואית קבעה שנותרה לתובע נכות צמיה בשיעור של 5%.

בשים לב לנתונים האמורים, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בראש נזק זה.

הפסד השתכרות בעבר

בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע שלאחר התאונה היה בתקופת אי כושר של כ- 5 חודשים, ורק לאחר מכן שב לעבודה. במהלך חקירתו הנגדית הופנה לכך שבתצהיר תשובה לשאלון טען שרק לאחר כ- 8 חודשים שב לעבודה. כן הופנה לכך שבבקשה שהגיש למל"ל טען ששב לעבודתו כעבור 4 חודשים. התובע אף הופנה לכך שמתלושי השכר החלקיים שהגיש, עולה שהוא קיבל שכר עבור חודש דצמבר 2005, וכן עבור חודש ינואר 2006. התובע השיב שבתחילה שב לעבודה חלקית בלבד. לטענתו התחשבו בו בעבודתו והעסיקו אותו בעבודות קלות, שלא גרמו לו לטורח. כן השיב ששכרו באותה תקופה לא נפגע.

בא כוחו של התובע טען בסיכומיו שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי הכנסה בעבר, בסכום של 35,000 ₪, בגין חמישה חודשים שבהם לא עבד לאחר התאונה, ולפי שכר של 7,000 ש"ח.

בא כוחה של הנתבעת, טען בסיכומיו, על יסוד המסמכים שהגיש, שתקופת אי הכושר שנקבעה לתובע, הייתה למשך 80 ימים בלבד, מיום 15.8.05, עד יום 7.11.05. כן הפנה לכך שנפלו סתירות מהותיות בגרסתו של התובע באשר למועד שובו לעבודה.