אורפז נ' בן טל ואח'

פסק דין

1.בפני הודעת ערעור שהגיש המערער, החייב בתיק הוצל"פ 01-11109-03-4, על החלטתו מיום 25.6.13, של כב' רשם ההוצל"פ גולן עמית שדחה בקשתו של המערער שהוגשה בטענת "פרעתי" על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967.

החלטתו של הרשם נתנה ללא תגובה של המשיבים, הזוכים בתיק ההוצל"פ לאחר שלא הגישו תגובה במועד שנקבע להם, ובקשתם למתן אורכה לצורך הגשת תגובה נדחתה על ידי הרשם, בהעדר הסכמת המערער.

2.מציין הרשם בהחלטתו כי לאחר עיון מעמיק בבקשה הינו סבור כי ניתן להכריע בבקשה ללא צורך בקבלת תגובה, שכן המערער לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו על פי הוראות סעיף 19, באשר לפירעון מלוא סכום החוב, אלא אך ורק לפרעון חלקי.

3.על פי הסכם הפשרה הוסכם כי החוב בתיק ההוצל"פ יועמד על סך של 413,128 ₪ המורכב מחוב למשיבים בסך של 364,355 ₪, וחוב לעוה"ד של המשיבים בסך של 48,793 ₪.

הוסכם בהסכם הפשרה כי אם ישלם המערער סך של 250,000 ₪ למשיבים, סך של 37,500 ₪ לעוה"ד, ייחשב מלוא החוב למסולק.

4.בהתייחס לטענתו של המערער שטען כי פרע את מלוא החוב בשנת 2004, לאחר שהעביר לעוה"ד את חלקו הארי של החוב ואת היתרה העביר למשיבים במזומן, מציין הרשם כי המערער המציא תדפיסי בנק המעידים על ביצוע תשלומים לעוה"ד בסך כולל של 2,250 ₪, וכן המציא אישורים לפיהם שילם למשיבים סך כולל של 16,200 ₪, ומכאן שלא המציא אסמכתאות כי עמד בהוראות הסדר הפשרה, ולא הרים הנטל בטענת פרעתי.

5.בערעור טוען המערער כי ההחלטה ניתנה ללא דיון ובכך נמנע ממנו להוכיח כי פרע את כל החוב, שכן בקשה לפי סעיף 19 מצריכה דיון בכל הליך שיפוטי על כל המשתמע מכך.

המערער חוזר על התנהלות העניינים שהביאה לחתימת הסדר הפשרה וטוען כי שילם לעוה"ד של המשיבים, שבינתיים נפטר, ויש צורך להורות למשיבים להמציא את התיק שנוהל על ידי עוה"ד המנוח.

כן טוען המערער כי לא בוצעה בתיק ההוצל"פ הקטנת קרן בגין התשלומים ששילם, לרבות אלו שהמשיבים מודים ששילם, וכן מפנה לבקשה להטלת עיקולים שהגיש עוה"ד וציין כי החוב בתיק עולה בהרבה על 40,000 ₪, ומכאן שרוב סכום החוב שולם והחוב בתאריך 29.4.04 עמד על סך של כ- 40,000 ₪.

עוד נטען כי מאז מאי 2004 ועד ליום 4.12.07, לא ננקטו הליכים בתיק ההוצל"פ, ואף בכך יש כדי ללמד שהחוב נפרע.

6.המשיבים טוענים שיש לדחות הערעור שכן טענותיו של המערער סתמיות והחוב לא שולם כפי העולה מהשתלשלות העניינים אותה מביאים המשיבים בעיקרי טיעוניהם.

כן נטען שרשאי היה הרשם שלא לקיים דיון בהתאם לתקנה 27 א לתקנות ההוצל"פ, וכי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כיצד ומתי שילם את הסכומים הנטענים.

כן מפנים המשיבים לטענתו של המערער כי בידיו אסמכתאות בכתב המעידות על פרעון החוב, ולא צירף למרות חלוף הזמן, כפי שידע לצרף אסמכתאות לגבי הסכומים הקטנים שאין מחלוקת ששילם.

באשר לאי נקיטת הליכים בשנים 2004-2007 נטען כי הדבר נובע מפטירתו של עוה"ד והעברת הטיפול לעו"ד אחר והרי המערער מנצל את הפטירה כדי להעלות טענות שהמנוח לא יכול לסתור.

7.אין ספק כי על הטוען שפרע החוב הנטל להוכיח את הטענה אך אין להתעלם מנסיבות המקרה.

תקנה 27 א. לתקנות ההוצל"פ קובעת כי דיון בבקשה בטענת פרעתי יהיה בדרך הקבועה בפרק כ' לתקנות סדה"א וכי רשם ההוצל"פ רשאי לסטות מסדרי הדין האמורים אם מצא שהדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך.

עוד קובעת התקנה כי רשאי הרשם לדחות את הבקשה בלי לקיים דיון.

תקנה 241 בפרק כ' האמור קובעת הגשת בקשה בכתב, קבלת תגובת המשיב ומתן זכות תשובה למבקש.

סעיף קטן (ד) קובע כי רשאי ביהמ"ש להחליט על יסוד כתבי הטענות בלבד או אם ראה צורך בכך להחליט לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.