אורן טוביאנה נ' עיריית תל-אביב - פסקדין

פסק דין

"אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים"

[המאירי מסכת בבא קמא, דף ו' עמ' א' ].

רקע עובדתי

אורן טוביאנה (להלן:"התובע") יליד 1970, המתגורר דרך קבע בגרמניה ועובד כדייל בחברת התעופה הגרמנית לופטאנזה, שהה בזמנים הרלוונטיים בארץ.

עיריית ת"א יפו (להלן:"הנתבעת") הינה רשות מקומית המופקדת בין יתר תחומי פעילותה גם על הקמת ותחזוקת תשתיות כבישים ומדרכות, ניקיון, שילוט וסימון דרכים ובתים.

הצדדים חלוקים לגבי עצם אירוע התאונה, אחריות הנתבעת וגובה הנזק.

התאונה / המפגע

ביום 28.11.2004 בעת לכתו על המדרכה חיפש התובע כתובת במפגש הרחובות ריינס ואסתר המלכה בעיר תל-אביב יפו. התובע הביט לעבר שלטי הבתים, נכנס לשקע שהיה במדרכה מעד ונפגע (להלן:"התאונה").  סימני דרך ובכללם שמות רחובות ומספרי בתים, הסתתרו מאחורי עצים בלתי גזומים ומפגעים אחרים, הרצפה והמדרכה בה צעד התובע הייתה שבורה ולא ישרה , בעת הליכתו נלכדה רגלו של התובע בשקע והוא הוטח ארצה.

שקע זה היה סמוך לתחנת אוטובוס מקום בו כמות רבה של הולכי רגל דבר שהיווה סכנה. שקע זה לא טופל זמן רב שכן הצטבר בו לכלוך רב. התובע הופנה באמצעות ידידתו לבית חולים איכילוב, טופל בחדר המיון ושוחרר תוך שהוא מוגבל מדריכה על הרגל הפגועה.

אחריות הנתבעת

לשיטתו של התובע הנתבעת לא סימנה דרכים, רחובות, ובתים באופן שניתן יהיה לאתר כתובת בנוחות, לא השגיחה על איכות הדרכים בתחומה לרבות סילוק סכנות, לא הסירה מפגעים שהסתירו סימוני דרכים, רחובות ובתים ולא תחזקה אותם. לא דאגה לשילוט או אמצעי הרתעה מתאימים מפני מפגעים קיימים שנבצר ממנה להסירם, לא הקצתה משאבים מספיקים מתקציבה, לא הפעילה את סמכותה לעשות כל הדרוש כדי לשמור על שלום הציבור המתהלך בתחומה ולא נהגה כרשות מקומית סבירה.

מוסיף וטוען התובע כי הוא שובץ לטיסה ביום 02.12.04 ובעקבות מחדלי הנתבעת לא יכול היה לטוס עקב כאבים ולפיכך נשאר בארץ למשך 10 ימים נוספים. התובע שב לגרמניה רק ביום 08.12.2004 ואז התברר לו כי רגלו התנפתחה ונוצר קריש דם שחייב נטילת תרופות לדילול הדם. על פי הנחיות הרפואיות של גורמי התעופה המוסמכים בגרמניה, אדם שסובל מקרישי דם או שנוטל תרופות המאטות קרישה, אינו יכול לשמש בצוות אוויר, משכך הושבת התובע מטיסות ועבודה עד ליום 30.03.05. מששב התובע לעבודתו היה עליו להקצות מספר ימים נוספים כדי להשלים מנהלות שנוכחותו נדרשה בהם ולפיכך עד להשלמתן לא שובץ לטיסות. כמו כן נמנע מהתובע האפשרות להשתתף בהשתלמות שאמורה הייתה להביא לקידומו בעבודה ותוספת שכר בעקבותיה. השתלמות זו עבר בנובמבר 2005.

מדרכות פגומות, בורות ובקיעים בהן, מרצפות שבורות ושקועות, גבהים משתנים במישור הרחוב מהווים כולם מפגעים ברשות הרבים. היות שהרחובות הינן בבעלות הנתבעת ובשליטתה המלאה, תיקון מדרכות ותחזוקתן הינה חובת סטטוטורית המוטלת על הרשות. במקרה הנדון הגעתי לכלל המסקנה לפיה הנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות מספקים וזה מה שהוביל לתאונה זו.

חובת הזהירות המושגית

נקודת המוצא בפסיקה הינה כי: "אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה" (ע"א (י-ם) 556/92 בוסקילה נ' עיריית ירושלים בעמ' 7 לפסק הדין; ת"א (עכו) 2877/96 סלמאן נ' מועצה מקומית ג'וליס ואח' (לא פורסם), בעמוד 3 לפסק הדין). ומקום שיש מכשול, במדרכה שנועדה להולכי רגל ושאחזקתה באחריות הרשות המקומית, וכזה הוכח בפני, חבה בגינו הרשות המקומית, בחובת זהירות מושגית כלפי הנפגע.

חובת הזהירות המושגית מוטלת על הנתבעת באשר לשמירה על תקינות המדרכות ולמניעת מפגעים אשר יסכנו את שלומם של העוברים והשבים ועל הנתבעת היה, אפוא, לצפות באופן אובייקטיבי וסביר את התרחשות הנזק שנגרם.

חובת הזהירות הקונקרטית

הלכה פסוקה היא ש"אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים" ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז (1), 113, 126). וכביש או מדרכה אינם אמורים להיות משטח סטרילי, אך: "נקבע לא אחת, כי עקרון השוויון בפני החוק מחייב הטלת אחריות ברשלנות על רשות ציבורית על פי אותן אמות מידה החלות על הפרט" (ע"א 209/85 עיריית קרית אתא ואח' נ' אילנקו בע"מ, פ"ד מ"ב (1) 190, 197). "... דין השלטון המזיק כדין הפרט המזיק" (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון (פ"ד ל"ט (1) 113, 135).