אולג נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 12.5.13 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות של 139 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש בלבד.

המבקש עתר לביטול ההחלטה טען לנחיצות רשיונו וכן טען ל"ראיות טובות לחפותו" אשר לא פורטו בדרך כלשהי.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. כאמור מעבר לטענה כללית מצד המבקש לא נאמר מצדו דבר וחצי דבר לגבי נסיבות רישום הדוח. מנגד תגובתו לשוטר הייתה "לא שמתי לב", ואף בשימוע בפני הקצין לא העלה טענות כנגד העבירה עצמה.

מנגד, קיים דוח מפורט של השוטר אשר בוודאי מהווה ראייה לכאורה. טענות הסנגור כנגד בדיקות המכשיר אינן פוגמות בראיות לכאורה שדי בהן בשלב זה של הדיון, ובוודאי שאינן יכולות להוות משקל נגד להיעדר גרסה מפי המבקש עצמו.

לגבי המסוכנות, הרי בראש ובראשונה יש להתייחס לעבירה עצמה של נהיגה במהירות של כ – 60 קמ"ש מעל למותר בכביש בינעירוני, בעל נתיב אחד לכל כיוון בלא גדר הפרדה. המדובר במהירות גבוהה מאוד, אשר עלולה להביא לתוצאה קשה במקרה של טעות קלה כלשהי מצד המבקש או מצד נהג אחר. מעבר לכך, אין לחובת המבקש עבירות חמורות קודמות, אולם לחובתו כבר שלוש עבירות מהירות, מסוג ברירת משפט, משנת 2009, ובוודאי שלא ניתן לומר כי עברו מקל עד כדי לאיין את המסוכנות העולה לכאורה מהעבירה.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הקצין, ואני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013.