אדהם נ' מועצה מקומית רמה

פסק דין

1.עסקינן בתביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונה מיום 9/6/06 (להלן "התאונה").

2.לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, בין היתר, מחמת אי קיום התנאי לחידוש ההליך בהתאם לפסק דינו של כב' הש. י. רטנר מיום 14/5/09 במסגרת תביעה קודמת שהגיש התובע כנגד הנתבעת ואחרים בגין התאונה (ת"א (חיפה) 19741/06 - להלן "ההליך הקודם").

3.ביום 9/12/10 נדרשתי לאותה הסוגיה במסגרת ת.א. 3651-04-10 וכך נפסק שם:

"3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

4. אמנם אין במחיקת ההליך הקודם שהגיש התובע כנגד הנתבעת ואחרים בגין התאונה כדי לנעול לפניו את הדלת אך חידוש ההליך הותנה בפסק הדין שניתן במסגרת ההליך הקודם, בין היתר, בכך שהתובע ישלם לנתבעת סך של 1,000 ₪ ומע"מ כחוק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (להלן "הוצאות המשפט").

התובע אינו חולק על כך וכל טענתו מתמצית בכך ששילם את הוצאות המשפט.

אלא מאי?

לתגובתו לא צורף תצהיר לאימות העובדות המפורטות בו ואף המסמך הבודד שצורף אינו אישור כי הוצאות המשפט שולמו.

כך גם, חרף ארכה (ראה החלטה מיום 22/7/10) לא המציא התובע אישור כי הוצאות המשפט שולמו.

כל שהומצא על ידו הינו בקשה להקטנת חוב בסך של 1,000 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ שפתח ועד עובדי מ.מ. ראמה כנגד מועצה מקומית ראמה.

מעבר לאי התאמה בסכום, הרי שכלל לא נהיר הקשר שבין תיק זה לבין התובע כפי שעמד על כך ב"כ הנתבעת. גם לאחר הודעת ב"כ הנתבעת לא טרח התובע עד היום להבהיר הדברים ו/או להמציא אסמכתא לתשלום הוצאות המשפט".

4.בשלב זה מסתבר כי התובע הגיש שני הליכים נוספים מני אז: האחד (ת.א. (שלום חיפה) 37994-04-11) אשר נמחק מחמת חוסר מעש והשני, הליך זה שלפניי.

ברם, עד כה לא טרח לשלם את ההוצאות שנפסקו על ידי כבוד הש. רטנר במסגרת ת.א. (שלום חיפה) 19741/06 ולמצער, להמציא אישור לכך.

גם לתגובתו, המשובצת לעייפא בעובדות בלא שהיא נתמכת בתצהיר (ודי היה בכך כדי לדחותה) - לא צורפה כל ראייה לביצוע התשלום הנ"ל.

כך גם לא צורפה ההחלטה בדבר מחיקת הבקשה הנזכרת בסעיף 13 לתגובה והטעמים שבבסיסה.

משכך, האמור לעיל בפסק הדין מיום 9/12/10 יפה גם כעת ודין הבקשה להתקבל.

יתירה מכך, אכן כטענת הנתבעת, התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בה מצווה בעל דין בנוקטו בהליכים משפטיים וגורמת עוול לצד שכנגד כמו גם משחיתה זמן שיפוטי יקר תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו (ולעניין זה ראה למשל: ע"א 83/01, וייס נ' מרדכי, פ"ד מה(3) 730; ע"א 2328/07, גיל נ' דרזנר (2009); ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010); והשווה: ע"א 625/68, מפעל הבנייה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721; בר"ע 88/72, אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772; ת.א. (ת"א) 2209/05, אורן נ' טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); ע"א 32/83, אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431).

5.לפיכך:

5.1אני מורה על מחיקת התביעה נשוא 20144-12-11 על הסף.