אגי נ' אלקביץ ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי בתובע, יליד 1981, אשר היה מעורב בתאונת דרכים ביום 1.12.07. התובע ירד מרכבה של רעייתו דהיום (חברתו אז, היא הנתבעת 5) בנתיבי איילון בכדי לסייע לכלב משוטט. בחזרתו לרכב ממנו ירד (להלן: "רכב א'"), נפגע ע"י רכב חולף הנהוג ע"י הנתבעת 1 (להלן: "רכב ב'"). נטען כי הרכב הפוגע, נפגע אף הוא, עובר לפגיעה בתובע, ע"י רכב הנהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "רכב ג'").

התביעה הוגשה כנגד שלושת הנהגים- נתבעים 1, 3, 5 והמבטחות שלהן- 2, 4, 6 (בהתאמה).

רכב א' ממנו ירד התובע - היה נהוג על ידי נתבעת 5 ומבוטח על ידי נתבעת 6.

רכב ב' אשר פגע בתובע - היה רכב הונדה הנהוג על ידי נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2.

רכב ג' אשר לפי הטענה פגע ברכב ההונדה - היה רכב סיטרואן ברלינגו, הנהוג על ידי נתבע 3. המבטחת - נתבעת 4, מכחישה קיום כיסוי ביטוחי וגם בסוגיה זו יש לדון.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה נטען כי התובע ביקש מרעייתו לעצור בשוליים הימנים בנתיבי איילון, לאחר שראה כלב משוטט, ובקש להצילו מדריסה ע"י רכב חולף. לאחר שיצא התובע מהרכב נדרס הכלב. בעת שהיה התובע בדרכו חזרה לכיוון רכב א', הוא נפגע ע"י רכב ב', שנפגע כאמור אף הוא מרכב ג'. ממקום התאונה הובהל התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים איכילוב.

התובע אובחן כסובל, בין היתר, משבר בחוליה 1L, ונותר באשפוז עוד יום - עד ליום 2.12.07. בשחרורו, הונחה לשכיבה מוחלטת במיטה ולכן נזקק לטענתו למיטה מתכווננת ולמחוך. במצב זה שהה התובע במשך חודשיים ומטבע הדברים היה תלוי בעזרת הזולת. בעת התאונה היה התובע סטודנט בשנה השלישית ללימודי הנדסת חשמל ועבד במקביל למחייתו. נטען כי בשל התאונה ומגבלותיו, הוא נאלץ לצמצם את היקף שעות הלימוד, באופן שנגרם לו הפסד חלקי של שנת-לימוד ונדחה מועד יציאתו לשוק העבודה במקצועו.

בהגנתן, טענו הנתבעות 2-1, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה ויריבות. לחילופין נטען לקיומה של תאונה מעורבת. הנתבעת 4 כפרה בחבותה בכל הנוגע לתביעה וטענה כי יש לסלק התביעה כנגדה על הסף, כאשר נימוקיה היו שבעת התאונה לא היה לנתבע 3 רישיון נהיגה בר תוקף; כי התובע היה בגדר "משתמש" ברכב המבוטח אצל הנתבעת 6 (רכב א'); כי התובע כלל לא נפגע ע"י הרכב אותו ביטחה וזה לא היה מעורב בתאונה. נטען עוד כי מדובר בתאונת עבודה. בהגנת הנתבעים 6-5 הוכחשו סעיפי התביעה באופן גורף. גם הנתבעים הנ"ל טענו כי מדובר בתאונת עבודה על המשמעות הכרוכה בכך וכי אין להטיל עליהם כל חבות.

הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה מטעמו, חרף ארכות חוזרות ונשנות שניתנו לשם כך. וביום 24.6.09 הוצהר כי התובע זכאי כנגדו לפס"ד בהעדר הגנה.

מומחה מטעם ביהמ"ש:

ד"ר ויסברוד, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, בדק התובע ביום 27.10.09. בחוות-הדעת נאמר כי התובע, עובד היי-טק, פונה ממקום התאונה לחדר המיון של המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (איכילוב). לאחר בירור רנטגני - הודגם שבר דחיסה בחוליה 1L, המערב שתי עמודות גוף החוליה, עם התבלטות הפרגמנט האחורי בתעלה. הוחלט על טיפול שמרני והתובע טופל במחוך גבס למשך שלושה חודשים. לאחר מכן הופנה לטיפול בפיזיותרפיה.

בעת הבדיקה, שנתיים לאחר התאונה, ממשיך התובע להתלונן על כאבי גב תחתון, לאחר ישיבה ממושכת ונסיעה ארוכה. הכאבים מתגברים בקור. קשיים לקום משינה בבקרים, צורך לקום מהכיסא מספר פעמים בעבודה עקב הכאבים. עוד טען כי הוא נמנע מהרמת חפצים כבדים. בבדיקתו נמצא קיפוזיס קל באזור המעבר טורקו-לומבלי, אך - "לא נותרה מגבלה בעמ"ש מותני". הממצאים הרנטגניים מדגימים מצב לאחר שבר פיצוץ בחוליה 1L, עם הנמכת גובה גוף החוליה בכ-30% עם התבלטות מינימאלית בתוך התעלה והיצרות מרווח בין חוליות 12D – 1L. נוצר קיפוזיס סגמנטלי בזוית של °19. לאור הנתונים הקלינים והרנטגניים, העמיד המומחה את נכותו הצמיתה של התובע על 10% לפי תקנה 37 (8) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956. הנכות נקבעה בגין שבר פיצוץ בחוליה L1 בלי הגבלת התנועות בע"ש מותני. עוד הכיר המומחה באי כושר מלא, למשך תקופה של שלושה חודשים ובאי כושר בשיעור 50% למשך שלושה חודשים נוספים.

תמצית ראיות הצדדים:

ראיות התובעים:

מטעם התביעה הוגשו תצהירים של התובע, של אימו (כב' השופטת זהבה אגי) ושל רעייתו דהיום וחברתו בעת התאונה (לירן גבאי - הנתבעת 5).

התובע הרחיב בתצהירו על תקופת השיקום הסמוכה לפגיעה. באותה עת גר עם חברתו בבית אימו באלפי מנשה והשתיים סייעו בידו. האם ביטלה לשם כך אף נסיעה מתוכננת לחו"ל. נטען כי שהה עם מחוך במשך כחודש - חודשיים. רק בסוף פברואר 2008, זה הוסר לחלוטין. התובע נדרש לעזרה רבה במיוחד בשבועיים הראשונים. באותה עת היה סטודנט להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת באר שבע ועובר לתאונה עבד גם כמדריך הכנה לבחינה הפסיכומטרית ברחובות. ביום 1.8.07 החל לעבוד במשרת סטודנט, בחברת היי טק "מארוול ישראל", אשר בפתח תקווה. בעת התאונה הייתה שביתה של מרצים באוניברסיטה והוא מצידו תכנן להגדיל אז את היקף העבודה, אשר עמד עובר לכך על 20 ש"ש. רק החל מיום 28.1.08 חזר בהדרגה לעבודה ובהיקף מופחת. עת חזר ללימודים בסיום השביתה לא יכול היה לשבת ממושכות. לטענתו הקטין עקב כך את היקף הלימודים ובמקום להשלימם בחודש יולי 2009, סיימם רק במרץ 2010. בשל כך המשיך לעבוד במשרת סטודנט עוד תקופה מסוימת ולטענתו גם לאחר מכן - הרוויח שכר נמוך משכר חבריו. החל מספטמבר 2010 החל לעבוד כמהנדס תוכנה בחברת PMC "סיירה" אשר בהרצליה. נטען כי עד היום הוא סובל מכאבים המתגברים בעת ישיבה ממושכת ונסיעות וכן בחילופי עונות. הנ"ל פוגעים ביכולת הריכוז שלו. עוד טען להחזר הוצאותיו ובכלל זה נדרש תצהירו - לעלות רכישת מיטה מותאמת בסמוך לפגיעתו ומחוך. התצהיר נתמך, בין השאר, במסמכים באשר לשכרו במועדים השונים. כן הוצגו נתונים באשר לשכר של חברו. לכל הנדרש אתייחס אגב מתן ההכרעה.

הגב' לירן גבאי, הנתבעת 5 - הצהירה כי היא נשואה לתובע מאז 2010. לדבריה התאונה התרחשה בשעה 1:00 בלילה. עם בני הזוג נסעה ברכב חברה בשם מורן כהן. ממקום העצירה, היה על התובע ללכת כברת דרך עד לכלב, שכן ביקש ממנה לעצור בפתאומיות והיא נהגה במהירות של 90 קמ"ש. העדה הסתכלה על התובע ממראת הרכב וראתה כיצד רכב ב' פוגע בו ומעיף אותו לעבר קיר הבטון שהיה בצד הדרך. בהמשך פגע רכב זה גם ברכב העדה, הוא רכב א'. העדה יצאה מרכבה לכיוון התובע והבחינה ברכב ג' עוצר בשוליים, במרחק מה. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס והעדה עם החברה שהייתה ברכב, נסעו לבית החולים.

בני הזוג התגוררו באותה העת יחד, בבית - אם התובע. בשבוע הראשון שלאחר השחרור מאשפוז, סעדה העדה את התובע ונעדרה לשם כך מעבודתה. בהמשך חזרה לעבוד אך בהיקף קטן יותר, במשך כחודשיים בערך. באותה תקופה הייתה העדה סטודנטית במכללת "צעד ראשון" ועבדה במקביל כמזכירה, בחברה לייבוא מכונות חקלאיות בכפר מלל (מושקט סוכנויות). העדה עבדה במשרה מלאה ושכרה שולם לה על בסיס שעות, לפי ערך של 30 ₪ לשעה. את ההפסדים שנגרמו לה בשל העזרה לתובע היא מעריכה בהיקף של 50-40 שעות ובשכר של כ-1,500 ₪. לפי תלושים שהוצגו היא השתכרה בחודש דצמבר 2007 סך של 4,633 ₪ וזה חודש העבודה היחיד שלה בשנה זו. בחודש ינואר 2008 השתכרה העדה סך של 5,970 ₪. לבני הזוג בת, בגיל שנה והם מתגוררים בצור יגאל. התובע עובד כמהנדס והעדה מגדלת את הבת. עד היום מתלונן התובע על כאבים בגבו והוא מתקשה לשחק עם הבת.