אגד תעבורה בע"מ נ' מזון ואח'

החלטה

אני מתיר את התיקון המבוקש לסעיף 48 לתצהיר מנהל התובעת, כמו כן אני מתיר השלמת חקירה ראשית וזאת במסגרת האפשרות להזין את טענות הנתבע הכל כפוף לכך שלא ניתן להוסיף על העילות הקיימות בבקשה המקורית שנבחנת מחדש בדיון היום.

ניתנה והודעה היום ג' אב תש"ע, 14/07/2010 במעמד הנוכחים.

משה כהן, רשם

החלטה

הובאה לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן בתיק זה בין היתר נגד המבקש.

משמוגשת בקשה לביטול צו עיקול זמני חוזר הדין לבקשה להטלת עיקול זמני והנטל להוכחת כל התנאים הדרושים להטלת צו עיקול זמני מוטל מחדש על התובעת והבקשה נבחנת מחדש על פי האמור בבקשה עצמה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את דבריהם הגעתי למסקנה שיש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו.

יצויין שרמת ההוכחה שנדרשת בשלב זה מהתובעת היא רמה הוכחה של ראיות מהימנות לכאורה ואין אני יורד לשרשן של הראיות ומשום כך החלטתי אינה מהווה מעשה בי דין עבור הצדדים ואין היא פסק דין ואין בה כדי להפריע להמשך ניהול התיק על ידי הצדדים.

התנאי הראשון להטלת צו עיקול זמני מחייב את התובעת להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. אין הכוונה שעל התובעת להוכיח בראיות שקביעתה מוצקה לחלוטין וכי ניתן לתת נגד הנתבע פסק דין אלא כל שעליה להציג בראיות מהימנות לכאורה שקיימת נגד הנתבע עילת תביעה. התובעת ביססה את התנאי הנוכחי בתצהירו של מנכ"ל החברה התובעת ובחוות דעת מומחה שצורפה לבקשה. על פי האמור בראיות שצורפו לבקשה עולה לכאורה שאכן נסיעות שנרשמו ובוצעו בפועל נמחקו מרישומי החברה ולמרות שהכספים בגין אותן נסיעות הועברו הרי שהם לא הגיעו לחברה התובעת. טענה נוספת של התובעת היתה שהיו מקרים שבהם נסיעות לא בוצעו בפועל אך כספים הועברו למי שלכאורה ביצע את הנסיעות כאשר מדובר למעשה באדם ששמו אסף תמר שהינו בעלה של מזכירתו של הנתבע בחברה התובעת. כמו-כן, טענה התובעת שהיו נסיעות נוספות שהתמורה בגינן לא בוצעה באופן חלקי והרישום שנעשה לגבי התקבולים היה קטן באופן ניכר מהכספים שהגיעו בסופו של דבר לחברה התובעת. טענה נוספת של התובעת היתה ביחס לגניבת כספי הנסיעות ששולמו על ידי אילן שמעון שהכספים התקבלו אך הנסיעות בוטלו במערכת הממוחשבת של התובעת והכספים הועברו לנתבע בין היתר.

הנתבע טען שטענות התובעת אין להן על מה שיסמכו וכי מדובר בנהלים לא כתובים בחברה התובעת וכי אין כל ראיה לכך שכספים כלשהן הגיעו לכיסו הפרטי וטען ביחס למחיקות של הנסיעות שנעשו כאשר הנוהג הוא למחוק את הנסיעה בסוג מסוים של נסיעות. הנתבע הוסיף וטען שהמחיקה היא לא מחיקה ממשית אלא ניתן לשחזר אותה ולא היתה כוונה להסתיר דבר. כמו-כן טען הנתבע שהנוהל קיים בכל הסניפים של המשיבה. באשר לטענה של התובעת בדבר קיום נסיעות פקטיביות טען הנתבע שמדובר בנוהל להשאיר רכבי כוננות. ביחס ללקוח אילן שמעון הסביר הנתבע את מצבו אותו לקוח וכי לא נגבו ממנו כספים באופן אישי לכיסו של הנתבע ולעתים אף כספים נתרמו על ידי הנתבע ואחרים לאותו לקוח בשל מצבו הקשה.

הכלל הוא שבשלב מקדמי זה של הדיון אין אני בוחן את טענות ההגנה של הנתבע, ראו לענין זה רע"א 234/89 פ"די בנק ערבי ישראלי נ' עירית אום אל פחם, פד"י מג (2) 617. אין לבית משפט זה את הכלים ואת האפשרות לרדת לשרשן של טענות הנתבע ולכן כל מה שעומד לפני לדיון כרגע היא בקשתה של התובעת להטלת עיקול זמני ואני בוחן כעת האם התובעת הוכיחה את כל ארבעת התנאים הדרושים למתן צו עיקול זמני. אמנם גם כאשר התובעת עומדת בכל ארבעת התנאים הדרושים להטלת צו עיקול זמני הרי שעומדת לנתבע האפשרות לבקש ביטול צו העיקול וזאת כאשר הוא מצליח להטיל ספק, או על פי דעת פוסקים אחרים ספק ניכר בצדקת התביעה. אולם במקרה הנוכחי התובעת ביססה בראיות מהימנות לכאורה את קיומו של התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני דהיינו שקיימת עילת תביעה לכאורה נגד הנתבע והנתבע לא הצליח להטיל בליבי ספק ובודאי לא ספק ניכר בצדקת התביעה.

בניגוד לטענתו של ב"כ הנתבע הרי שהבקשה אינה נסמכת רק על חוות הדעת של המומחה אלא גם על תצהירו של מנכ"ל החברה התובעת. חוות הדעת של המומחה אמנם נסמכת על עדויות של אחרים אולם בשלב זה ניתן לקבל ראיות מסוג זה וכי חוות הדעת לא כללה התיחסות של הנתבע או גורמים אחרים שקשורים אליו מחמת האיסור שהמשטרה הטילה על האפשרות הזו. בשלב זה של הדיון די באמור בחוות הדעת ובאמור בתצהיר שתומך שהוגש על ידי מנכ"ל החברה התובעת כדי לבסס את הראיות הדרושות ברמה המתאימה.

אמנם לא הובאה ראיה ישירה לכך שכספים אכן הגיעו לכיסו של הנתבע, אולם התובעת אינה נדרשת בשלב זה להוכיח טענתה זו בראיות ישירות. האמור בתצהירו של מנהל התובעת מבסס ברמת הראיות הדרושה את הטענה שכספים שנגבו שלא כדין מהתובעת הגיעו לנתבע. מנכ"ל התובעת טען בסעיף 48 לתצהירו ששותפתו למעילה של הנתבע, הגב' סימה תמר אישרה שחילקה עם הנתבע את כספי המעילה. טענה זו לא הופרכה ולא נסתרה ודי בה כדי לבסס את הראיה הדרושה ברמת ההוכחה המתאימה להליך שבפני.

באשר לויכוח שהתעורר בין הצדדים בנוגע לנוהל של מחיקת הנסיעות, הרי שמבלי להכנס לעומק הראיות בענין זה נראית לי גרסתו של הנתבע כחלשה ואף נסתרה על פניה לפחות לכאורה משום שהיא לא עמדה בעקביות בעדויות השונות שהובאו לפני. ראשית, על פי נוהל של סניף אחר סוג של נסיעות אליהן התיחס הנתבע לא נמחקות מהדוח אלא נרשמות כבעלת דרישת תשלום אפס. כמו-כן, הטענה שנמחקות נסיעות באופן חוקי וכדין הינה טענה גורפת והתבררה כלא נכונה משום שנסיעות של לקוחות קבועים ואשראי ונסיעות בוואנים אינן נמחקות. טענה זו שעלתה בעדויות שהובאו לפני מכחישה בצורה ניכרת את גרסתו של הנתבע. כמו כן הנתבע עצמו נשאל בענין נסיעה של מר אלאסי שאכן נמחקה למרות שהנסיעה שבוצעה על ידו היתה באמצעות טרנזיט שאין מחלוקת בין הצדדים שנסיעה כזו אינה אמורה להיות מחוקה.

באשר להקמת ספק פקטיבי, הרי שלמרות שנראה לכאורה שאותו ספק ביצע נסיעות בהיקף רחב מאוד וניתנה לו תמורה כאשר מדובר בספק שהינו בעלה של מזכירת הנתבע, הרי שבפועל התברר לכאורה שהנסיעות לא בוצעו. טענתו של הנתבע לענין זה היתה שאותו ספק נרשם כדין ואושר על ידי קצין הבטיחות בענין התחבורה של הסניף. טענה זו של הנתבע אין בה כדי להוות מענה ראוי לטענה שנטענת נגדו דהיינו ששולמו כספים עבור נסיעות רבות לבעלה של מזכירתו כאשר בפועל הוא לא ביצע את הנסיעות. טענה זו מקבלת לכאורה חיזוק בעדותו של העד מטעם הנתבע מר שלום שטרית שלמרות שהינו סדרן בעבודתו הוא בקושי הכיר את אסף תמר למרות שהכיר היטב ספק אחר שעבד עם התובעת.

מעבר לכל זה יש לציין את העובדה שהנתבע העיד היום שהוא נהג לחתום על חשבוניות באופן לאקוני מבלי לבחון את החשבוניות עצמן תוך שהוא סומך על כך שהחשבוניות יעברו ממילא לביקורת החברה. טענה זו יש בה גם כדי לחזק את דברי התובעת. כמו-כן, מתצהירו של הנתבע עולה שהתקיימו פעולות שלפחות לכאורה ועל פי הצהרתו של הנתבע היו שלא כדין בחברה התובעת, אולם טענה זו שיש בה כדי להטיל דופי בחברה התובעת אין בה מעבר לכך כדי לבסס את טענתו שפעולותיו היו שלא כדין ושנלקחו על ידו ו על ידי אחרים כספים מהחברה התובעת.

מסקנת הדברים העולה מהאמור לעיל היא שהתובעת הצליחה לבסס בראיות מהימנות לכאורה שאכן קיימת עילת תביעה נגד הנתבע.

תנאי נוסף שעל התובעת לבסס הוא קיום יסוד ההכבדה, דהיינו שאם לא ינתן צו עיקול זמני עלול הדבר להכביד על ביצוע פסק הדין לכישנתן באם ינתן. במקרה הנוכחי התנהלותו של הנתבע שהיא לכאורה באה כדי לרמות את התובעת יש בה כדי לבסס את יסוד ההכבדה שכן בהתנהלות שכזו יהיה ספק שאכן הנתבע יכבד את פסק הדין לכשינתן והתנהלותו שהתבררה לכאורה כפעולה של תרמית כלפי התובעת יש בה כדי להכביד בבוא היום על ביצוע פסק הדין. במקרה הנוכחי הראיות שהוצגו לפני לענין קיומו של התנאי הראשון לענין ביסוס קיום עילת התביעה יש בהן כדי לבסס גם את יסוד ההכבדה.

על התובעת להוכיח שצו העיקול הינו מידתי וצודק בנסיבות הענין וכי הבקשה הוגשה בתום לב. במקרה הנוכחי ובנסיבותיו נראה שלא נותרה לתובעת הברירה אלא להגיש בקשה להטלת עיקולים זמניים על מנת להבטיח שיהא לה בבוא היום ממי וממה להפרע. כאמור לעיל התנהלותו של הנתבע בהונאת התובעת חייבה את התובעת לפעול לשמירת זכויותיה ולשלם כך הגישה את הבקשה כדין. לכן הבקשה צודקת בנסיבות הענין. כמו-כן הצו הינו מידתי משום שהוא ניתן לאחר ששקלתי את האינטרסים המנוגדים של שני הצדדים וחייבתי את התובעת להפקיד בטחונות לטובת הנתבע שבהן הוא יכול להשתמש בהמשך הדרך במידת הצורך. כמו כן, הצו הינו מידתי משום שעומדת לנתבע האפשרות לבקש המרת העיקול במידה והוא יחפוץ בכך.

גם מאזן הנוחות פועל במקרה הנוכחי לטובת התובעת משום שהנזק שעלול להגרם לה במידה ולא ינתן צו עיקול זמני הינו גדול לאין שיעור מהנזק שנגרם לנתבע בהטלת העיקול הזמני. מחמת הנסיבות של המקרה והתנהלותו של הנתבע הרי שמחויב לרשום עיקול על זכויות הנתבע שכן אחרת הנתבע ימשיך בהתנהלותו ולא יותיר זכויות ונכסים לצורך ביצוע פסק הדין לכשינתן אם ינתן. יחד עם זאת רישום על דירת הנתבע אין בה כדי להכביד עליו יתר על המידה בנסיבות הענין וכאשר הוצגו לפני ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה והוא הדין ביחס לעיקול מנית הנתבע בחברת אגד ולעיקול זכויותיו הפנסיוניות. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בהסכמת התובעת להסיר את כל שאר העיקולים במידה והדבר יתבקש נסתפק בשלשת עיקולים אלה כך שבמידה והנתבע יחפוץ בכך והדבר יעשה הרי שיש בכך כדי לאזן טוב יותר את מאזן הנוחות בין שני הצדדים.