אגבאריה נ' רואס ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

מאחר והתובע נהג ברכבו ללא ביטוח חובה, בתביעה נכללו נזקים נוספים מעבר לנזקי רכוש, לרבות נזקים שמקובל לתבוע מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ("חוק הפלת"ד").

תמצית הטענות בתביעה

בכתב התביעה המפורט, והנתמך בתצהיר התובע, טען התובע כי ביום 13.1.13 נסע ברכבו (מסוג מזדה 323 שנת 1995) בכביש החוף מכיוון דרום לצפון. נטען כי "שעה שהתובע נסע ברכבו בנתיב הימני בסמוך לאחר צומת שמריהו", הגיח רכב הנתבעים 1-3 (מסוג מזדה 3) מאחור ופגע ברכב התובע בצדו האחורי שמאלי. מעוצמת המכה הועף רכב התובע מעל פני הכביש ונחת בחזרה. רכב התובע "ניזוק בצורה קשה ביותר בחלקו האחורי השמאלי".

התובע (להלן גם: "סאמי") טען כי במסגרת בירור העובדות שהביאו להתרחשות התאונה נודע לו כי התאונה התרחשה בעקבות סטיית משאית נהוגה ע"י הנתבע 4 (להלן גם: "שי") מנתיב נסיעתה ופגיעתה ברכבו של הנתבע 1 (להלן גם: "אפרים"), "אשר גרמה לו לדהור קדימה לכיוון רכב התובע". בכתב התביעה נטען כי בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בחלקו השמאלי-אחורי, לרבות קורת מרכב אחורי שמאלי, וצורפה חוות דעת שמאי התומכת בטענה זו.

לתביעה לא צורפה הודעת התובע על תאונת הדרכים, בהעדר מבטחת.

תמצית טענות הנתבעים 1-3 בכתב ההגנה

הנתבעת 2 היתה מעסיקתו של אפרים במועד הרלבנטי. הנתבעת 3 ביטחה את הרכב בו נהג אפרים בביטוח מקיף. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1-3 נטען כי לא ברור מדוע צורפו כנתבעים לתביעה, שכן לפי כתב התביעה עצמו הנתבע 4, שי, הוא האשם בתאונה.

לעצם העניין טענו הנתבעים 1-3 כי התאונה התרחשה כפי שנטען בכתב התביעה, דהיינו כי המשאית שנסעה משמאל לרכבו של אפרים סטתה לנתיב נסיעתו. אולם כאן מתפצלת הגרסה מהנאמר בתביעה, ונטען כי המשאית פגעה ברכבו של אפרים בחלקו השמאלי, אפרים "נאלץ לשבור את ההגה ימינה כדי לנסות ולהתחמק מן המשאית שסטתה אליו, ובנסיבות אלה נפגע רכב התובע".

לכתב ההגנה לא צורף טופס הודעה על תאונת דרכים למבטחת, הנתבעת 3.

תמצית טענות הנתבעים 4-5 בכתב ההגנה

הנתבעים 4-5 טענו כי המשאית בה נהג שי נסעה כל העת בנתיב נסיעתה כדין, כאשר לפתע רכבו של אפרים שנסע בנתיב שמימין לנתיב נסיעת המשאית חדר לנתיב נסיעתה.

לכתב ההגנה צורף טופס הודעה על תאונת דרכים למבטחת, הנתבעת 5.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי באריכות יחסית לתביעות מסוג זה את עדויות הנהגים המעורבים - סאמי, אפרים ושי - ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים אותן ראו לנכון הצדדים לצרף, ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על אפרים וכן על סאמי - התובע עצמו, כאשר שיעור האחריות שיש להטיל על אפרים רב יותר מחלקו של התובע, ומשום כך אני מעמיד את חלקו באחריות לתאונה על שיעור של 75% ואת חלקו של התובע על שיעור של 25%.

לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 4-5 להידחות. דין התביעה כנגד הנתבעים 1-3 להתקבל באופן חלקי.

להלן אפרט את הטעמים לקביעתי זו.

נקודת המוצא לדיון הינה כי אין כל אפשרות שהתאונה התרחשה כנטען בכתב התביעה. פגיעת חלקו הימני הקדמי של רכבו של אפרים בחלק השמאלי אחורי ברכבו של סאמי, התרחשה בעוצמה רבה ביותר. לרכב התובע נגרם נזק בקורת שלדה. הדעת נותנת כי אילו היו הנתבעים 1-3 רואים לנכון לצרף לתיק את חוות דעת השמאי מטעמם, אותה בחרו מטעמיהם שלא לחשוף, היינו מוצאים כי גם ברכבו של אפרים נגרם נזק ניכר, לכל הפחות בקצה קורת מרכב ימנית קדמי. אילו היתה המשאית הודפת בעוצמה את רכבו של אפרים ניתן היה לצפות לפגיעות מעיכה קשות ברכבו של אפרים. ניתן היה גם לצפות שעיקר הפגיעה תהא בחלק האחורי של רכבו של אפרים. אין זה מצב הדברים. לבד מהנזק בחלקו הימני הקדמי, הנזקים ברכבו של אפרים הם בעיקרם נזקים מסוג שפשוף, והם מצויים לכל אורך דופן שמאל של הרכב, מלווים במעיכות קלות. לא מעבר לכך.

זאת ועוד; אילו היתה המשאית פוגעת ברכבו של אפרים והודפת אותו בעוצמה אל עבר רכב התובע, ניתן היה לצפות לנזק, ולכל הפחות לסימן כלשהו, בחלקה הקדמי של המשאית. בחלקה הקדמי-ימני של המשאית אין סימני נזק כלשהם.