אגבאריה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה , להלן:"בית משפט קמא" אשר ניתן ביום 6.1.2010 על ידי כב' השופט מ. גינות בתיק תת"ע 2428-04-09.

1.המערער הובא לדין בגין כך שביום 15.2.2009 נהג ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10 (ב) לפקודת תעבורה [נוסח חדש ]תשכ"א- 1961 וללא פוליסת ביטוח תקפה, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

2.המערער זומן לדיון ביום 8.7.09, אם כי הוא ביקש דחיית הדיון למועד אחר ובית המשפט נעתר לבקשתו ודחה את הדיון ליום 6.1.2010, מועד אליו הוא לא התייצב לכן דן אותו בימ"ש קמא בהיעדרו.

בית משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים:

קנס כספי בסך 1,500 ₪, פסילה של 3 חודשים על תנאי למשך שנתיים ופסילה בפועל של 6 חודשים.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו בנימוק שהוא סובל מ-ABACESS, בעיה רפואית שמגבילה את תנועותיו, אך לא עלה בידו להודיע על כך לבית המשפט ולבקש דחייה, לטענתו.

3.בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדר נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 1.2.2010. המערער הגיש בקשה נוספת באמצעות בא-כוחו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו וגם בקשה זו נדחתה.

על פסק הדין ועל החלטות בית משפט קמא מופנה הערעור שבפניי.

4.ב"כ המערער טוען כי נבצר מהמערער להתייצב לדיון עקב מחלה, אם כי לא עלה בידו להציג תעודה רפואית ומכל מקום הוא ביקש לתת לו את יומו בבית המשפט. עוד טען ב"כ המערער כי מרשו כופר ומכחיש את העובדות הנטענות בכתב האישום ולכן עומדת לו חזקת החפות.

לחלופין טען הסנגור כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש חמור וכי נסיבות העניין מצדיקות התערבות ערכאת הערעור תוך הקלה בעונש הפסילה הממשית.

ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את הערעור. בית משפט קמא נעתר לבקשת המערער ודחה את הדיון הראשון וכי יום לפני הדיון השני הגיש המערער בקשה לדחייה נוספת בנימוק שהוא מבקש להסדיר נושא הייצוג המשפטי, אולם כיום טוען המערער שהוא לא התייצב לדיון מחמת מחלה. כך שבפנינו טענות סותרות.

לדעת המשיבה, עצם העלאת נימוקים סותרים תומך בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. מה גם, שהמערער לא הציג תעודה רפואית בפני בית משפט קמא ולא בפני בית משפט זה.

אין בפיו של המערער נימוק שיש בו כדי לבסס בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. המערער לא הציג כל הסבר שיש בו כדי להוות הצדק סביר להיעדרות והוא אינו מצביע על חשש לעיוות דין.

עוד טען ב"כ המשיבה כי העונש שהוטל על המערער שקול ומדוד, כך שאין מקום להתערב בו.

5.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק דינו של בית משפט קמא, בהחלטותיו הדוחות את הבקשות לביטול פסק הדין בהעדר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

מועד הדיון נדחה לבקשת המערער ולדיון החדש הוא לא התייצב, על כן היה רשאי בית משפט קמא לדון אותו בהעדר.

המערער לא הניח בפני בית משפט קמא ובוודאי שלא בפניי נימוק שיש בו כדי להצדיק היעדרותו מהדיון. כמו כן, לא שמעתי טענות ממשיות לעניין החשש לעיוות דין. אין די בכך שהמערער כופר בעובדות כתב האישום, היה עליו לפרט את טענותיו ולהניח תשתית ראויה שיש בה כדי להראות שבמידה ופסק הדין ישאר על כנו, עלול הוא לשמר תוצאה שיש בה כדי לגרום לעיוות דין.

לעניין הנימוקים לביטול פסק הדין בהעדר, ראה רע"פ 5377/03 וג'די נ' מ. י. (ניתן ביום 24.6.03) ורע"פ 9142/09 סוריא איטליא נגד מ. י. (2.10.03).

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המערער לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.