אגא ואח' נ' המכללה האקדמית צפת ואח'

החלטה

האם יש לעכב את ההליכים בתיק זה בשל קיומו של הליך "תלוי ועומד", כפי שהציע בית משפט זה בהחלטתו מיום 20.10.09?

האם יש להתיר למשרד הבריאות לחזור בו מהסדר דיוני לו הסכים בישיבה שהתקיימה ביום 18.3.10?

אלו הן השאלות הטעונות הכרעה בתיק שבפניי. תשובה חיובית לשאלה הראשונה תייתר את הצורך בהכרעה בשאלה השנייה.

ואלו הן בקצרה העובדות הצריכות לענייננו:

התובעים הם עובדי מעבדות רפואיות העובדים בבתי חולים או במוסדות אחרים המנוהלים על ידי משרד הבריאות או שרותי בריאות כללית. התובעים למדו אצל הנתבעת 1, המכללה האקדמית צפת, לקראת תואר ב.א. במסלול רב תחומי - מדעי החיים, וזאת, לטענתם, תחת חסות הנתבעת 2, אוניברסיטת בר אילן. לאחר השלמת התואר סירב משרד הבריאות להכיר בתובעים כעובדי מעבדה אקדמאית על בסיס התואר אותו למדו.

התובעים הגישו ביום 30.1.06 תובענה לבית הדין לעבודה בחיפה במסגרת ע"ב 307/06 קרוצרו נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (להלן- "ההליך המקביל"), במסגרתה ביקשו כי מעבידיהם, ובכלל זה משרד הבריאות, יכירו בתואר שלמדו לצורכי שכר. מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי ההליך המקביל מצוי בשלב הגשת סיכומי הצדדים.

בתביעה שבפניי שהוגשה ביום 26.2.09, עותרים התובעים לפיצוי כספי כנגד המכללה האקדמית צפת ואוניברסיטת בר אילן, בגין מצגי שווא שהוצגו בפניהם, לפיהם התואר יקנה להם מעמד של עובדי מעבדה אקדמאים כלפי משרד הבריאות, על כל הטבות השכר הנגזרות מכך.

הנתבעות מצידן הגישו הודעת צד ג' כנגד משרד הבריאות, הסתדרות הביוכימאים והמיקרוביולוגים ושירותי בריאות כללית. (ההודעה כנגד שירותי בריאות כללית נמחקה בהסכמת הצדדים במהלך הדיון שהתקיים ביום 18.3.10).

אוניברסיטת בר אילן הגישה ביום 26.7.09 בקשה לצירופם של הצדדים השלישיים כנתבעים נוספים בתיק זה. התובעים התנגדו לבקשה. כך גם משרד הבריאות ושירותי בריאות כללית. משרד הבריאות הגיש יחד עם תגובתו, בקשה לסילוק על הסף של ההודעה כנגדו מחמת העדר עילה והעדר יריבות, וכן מחמת קיומו של "הליך תלוי ועומד". גם הסתדרות הביוכימאים והמיקרוביולוגים עתרה לסילוק התביעה על הסף בשל ההליך המקביל, כאשר, לטענתה, ניהול הליכים כפולים מעמיד אותה בפני סיכון כפול וחשש לקיומן של הכרעות סותרות.

בהחלטתי מיום 20.10.09 דחיתי הבקשה לצירופם של הצדדים השלישיים כנתבעים נוספים מנימוקים שפורטו בה, והצעתי לצדדים לעכב את ההליכים בתיק זה עד קבלת הכרעה בתיק המקביל, בצייני כי נקודת המוצא בבסיס התביעה היא שהתובעים יפסידו בהליך המקביל.

התובעים מסרבים להצעה זו. הנתבעות כמובן מאמצות הצעה זו לחיקן. משרד הבריאות מתנגד לעיכוב ההליכים, וטוען כי יש למחוק את ההודעה כנגדו על הסף. כך גם ארגון הביוכימאים והמיקרוביולוגים. בהחלטתי מיום 1.11.09 הוריתי כי תגובה לבקשות אלו תוגש לאחר מתן ההחלטה לעניין עיכוב ההליכים.

ביום 18.3.10 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק. לאחר דיון ארוך הושגה הסכמה דיונית על ידי כל הצדדים, שזו לשונה:

"מבלי שיש בכך הסכמה של מי מן הצדדים לטענות הצד האחר וגם מבלי שיש בכך הסכמה למתווה שיוצע ע"י המועצה להשכלה גבוהה, אנו מסכימים שבית המשפט יפנה למועצה להשכלה גבוהה על מנת שתשווה בין תוכנית הדסה לתוכנית בר אילן ויקבע את ההשלמה הנדרשת.

המועצה להשכלה גבוהה תגיש לבית המשפט את המתווה המוצע על ידה לביצוע הבדיקה ואופן ביצועה וייקבע מועד נוסף לדיון לאחר מכן."

סברתי אז (לתומי) כי הסכמה זו מהווה את פריצת הדרך לפתרון הסכסוך בין הצדדים. הנחתי כי לאחר שתובהר ההשלמה הנדרשת, ולאחר שהתובעים ישלימו את הנדרש, יסכים משרד הבריאות להכיר בתואר שאותו למדו התובעים כשווה ערך לזה שלמדו בוגרי מכללת הדסה אשר התואר שלהם הוכר כתואר במעבדנות רפואית.

שמחתי הייתה מוקדמת.

המועצה להשכלה גבוהה לא הסכימה ליטול על עצמה את התפקיד שהטילו עליה הצדדים, ואולם היא הודיעה כי תהא נכונה להמליץ על מומחה אחד או יותר ברי סמכא בתחום המעבדה הרפואית אשר יוכלו לבצע את ההשוואה הנדרשת, ובמידת הצורך - המלצה אודות ההשלמות לעניין ההכרה של משרד הבריאות.

התובעים הסכימו להצעה זו. כך גם הנתבעות. משרד הבריאות הודיע, בניגוד להסדר הדיוני ולרוחו, כי הוא סבור שראוי במקרה זה למנות ועדה של מומחים שאחד מחבריה יהא נציג משרד הבריאות, בכדי שתבדוק את תוכנית הלימודים לתואר ראשון אותה למדו התובעים, ושתמליץ מה על התובעים להשלים והיכן על מנת שיוכלו לקבל תואר ראשון במדעי מעבדנות רפואית שיהא מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

על הודעה זו ובצדק, יצא קצפם של התובעים ושל הנתבעות שראו בכך את מה שלא ניתן להבין אחרת: ניסיון של משרד הבריאות לחזור בו מן ההסדר הדיוני שהוסכם בתום דיון ארוך וממושך שסברתי, כאמור, כי הוא מהווה את תחילת הדרך ליישוב הסכסוך.