אברמוב נ' פינקל

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.4.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע נסע ישר ברכבו בעוד הנתבעת השתלבה לכביש בו נסע ופגעה ברכבו.

3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי עמדה ברכבה בהמתנה לפנות ימינה להשתלב בנתיב הנסיעה. לפתע, הגיח רכב התובע שנסע ישר ברחוב, סטה לכיוון רכב הנתבעת ופגע בו. הנתבעת טענה כי עמדה בשפת הצומת, מבלי להפריע לתנועת הרכבים שחלפו בכביש, בטרם הגיע רכבו של התובע למקום. במקום האירוע, הודה התובע באשמתו וחתם על מסמך המעיד כי הוא האשם בקרות התאונה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה רכבו נסע ישר והנתבעת שהשתלבה מימין המשיכה בנסיעה מבלי לתת לו זכות קדימה ופגעה ברכבו. התובע טען כי הבחין ברכב הנתבעת קודם אך חשב שהיא תעצור. התובע טען כי היה מבולבל, מיהר ללימודים וזו התאונה הראשונה בה היה מעורב ולכן חתם על המסמך המציין את גרסתה של הנתבעת לאופן קרות התאונה. התובע אף הודה לאחר חקירה כי ביקש מהנתבעת הצעה לתיקון מהמוסך וכי הנתבעת טענה בפניו כי הוא האשם לקרות התאונה.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי עמדה בעצירה מוחלטת על שפת הכביש באופן שאיננו מפריע לתנועה והמתינה שהכביש יתפנה. במקום חלפו מספר רכבים ולפתע הגיח רכב התובע, סטה לכיוון רכבה ופגע בו. לאחר התאונה הודה התובע באשמתו בתאונה ואף חתם על פתק המעיד על כך. התובע אף ביקש ממנה לקבל הצעה ממוסך לתיקון הרכב אך לאחר התייעצות עם סוכן ביטוח חזר בו מגרסתו לאופן קרות התאונה.

עדה מטעם הנתבעת, העידה אף היא, כי נסעה עם הנתבעת ברכב והבחינה כי הנתבעת נעצרה על שפת הכביש והמתינה שהדרך תתפנה. רכבים רבים חלפו על פניהם ולפתע סטה התובע לכיוון מכוניתם ופגע בהם. לאחר התאונה התובע אמר שהוא מצטער וכי לא שם לב.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי. שנית, עדותה נתמכה בעדותה המהימנה של העדה מטעמה. בנוסף, התובע עצמו הודה כי חתם על פתק המתאר כי התאונה ארעה באופן בו תיארה הנתבעת. כמו כן, התובע עצמו הודה כי ביקש מהנתבעת הערכה מהמוסך לתיקון הרכב, דבר המתיישב עם הודאתו באשמה.

רביעית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסת התובע אל מול גרסת הנתבעת והעדה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין התביעה להידחות.

הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבעת הרי שעמדה בעצירה מוחלטת בעת התאונה כשרכבים אחרים חלפו בכביש ולפתע התובע הוא שסטה ופגע ברכבה. לפיכך, התובע הוא האשם בקרות התאונה.

7. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

9. סוף דבר - התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישא התובע בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.