פסק דין
זוהי תובענה למתן סעד הצהרתי שלפיו המבקש הוא הבעלים של 60% מהון המניות של חברת פורום אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (להלן: "חברת פורום") ושל חברת China-Israel forum international holdings (להלן: "חברת צ'יינה"), ושעל המשיב 1, המחזיק על פי טענת המבקש במניותיו בנאמנות, להשיבן לידיו.
רקע וטענות הצדדים
אפתח בהערה כי הרקע לתובענה זו יתואר בקצרה, שכן המבקש לא הניח תשתית עובדתית המספקת ולא נתן מידע רלוונטי ומהותי אודות טיבן של החברות, וכך גם באשר להשתלשלות האירועים שהביאו אותו לגיבוש טענותיו לפיהן זכאי הוא לסעד ההצהרתי נושא תובענה זו. לכך, אין צריך לומר, תהיה משמעות גם בבואי להכריע בתובענה, כפי שיתואר בהמשך.
חברת פורום הוקמה בשנת 1996. בשנת 2005 רכש המבקש את חלקו במניות החברה ואלה הוחזקו עבורו בנאמנות על-פי הסכם שנערך ביום 11.7.2005 עם המשיב 2, עו"ד במקצועו, שאף הוא היה בעל מניות בחברה (להלן: "הסכם הנאמנות"). ביום 25.6.2007 נחתם הסכם בין המבקש למשיבים, שבמסגרתו, בין היתר, מכר המשיב 2 את מניותיו למשיב 1 (להלן: "המשיב"), וכן, לטענת המבקש, העביר לידי המשיב אף את מניותיו של המבקש שהוחזקו עבורו בנאמנות (להלן: "ההסכם").
המבקש טוען כי המשיב מסרב להחזיר לידיו את המניות המוחזקות עבורו בנאמנות. לטענתו, התנהלות המשיב היא בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים ואף בניגוד לכל דין.
לטענת המשיב, המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים המצוי בהליכי פשיטת רגל, ולפיכך אין הוא רשאי להגיש בקשה זו ללא קבלת האישורים המתאימים. עוד נטען כי תובענה קודמת שהגיש המבקש באותו העניין, בה עתר למתן פסק דין הצהרתי כי הוא הבעלים של 30% ממניות חברת פורום, כבר נמחקה (ה"פ (ת"א) 805/08 ישראל אברמוב נ' דידי הרפז ואח', להלן: "התובענה הקודמת"). לבסוף טוען המשיב כי ההסכם בטל מחמת פגמים בכריתתו, ומכל מקום מאז החתימה על אותו הסכם הועברו מניות חברת פורום לידיהם של צדדים אחרים.
ביום 11.7.10 התקיים לפני דיון שבמסגרתו נחקרו המבקש והמשיב. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומיהם. מאוחר יותר, לבקשת בא כוחו של המשיב, אישרתי לצרף ראייה נוספת מטעמו. הצדדים הגישו התייחסותם בכתב באשר לראייה זו, והגיעה העת למתן פסק דין.
דיון והכרעה
השאלה המצויה במחלוקת בין הצדדים היא האם זכאי המבקש ל-60% מהון המניות של חברת צ'יינה וחברת פורום מכוח ההסכם. אציין כבר עתה כי הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה שכן המבקש לא עמד בנטל ההוכחה והשכנוע כי הוא אכן זכאי לאותן זכויות מכוח ההסכם.
עמידה בנטל השכנוע הינה חובתו העיקרית של בעל דין. כידוע, נטל השכנוע במשפט האזרחי מוטל על התובע (ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, לא פורסם (2.9.10)).
בעניננו, על אף שלא מצאתי בהסכם כל התייחסות לכך שהמבקש זכאי כביכול ל-60% מהון המניות של החברות, אניח כי ההסכם אכן הקנה למבקש את אותן זכויות, שכן המשיב לא הכחיש זאת במסגרת טענותיו, אלא רק בסיכומים שהגיש, ומאחר שההכחשה המאוחרת לכך מהווה הרחבת חזית שלא נתבקשה, וממילא לא נתקבלה לגביה הסכמה, לא אדון בשאלה זו ואצמד להנחה האמורה כי ההסכם אמנם קבע כאמור (ע"א 9118/06 שנרום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, לא פורסם, (5.3.09)).
עם זאת, אני סבור שהתובענה שלפני מציגה תמונה חסרה של העובדות, ואין בה כדי לעמוד בנטל הצגת התמונה העובדתית המבססת את העילה, שלא לדבר על נטל השכנוע, בכך שהמבקש זכאי גם היום ל-60% מהון המניות של החברות. המבקש הגיש בחודש ספטמבר 2008 את התובענה הקודמת למתן סעד הצהרתי שלפיו טען לזכויות ב- 30% ממניות חברת פורום דווקא, והוא התיימר לבסס זאת על הסכמה בין בעלי מניות החברה (סעיף 1.6 להמרצת הפתיחה בתובענה הקודמת). תביעה זו נמחקה מאוחר יותר לבקשת המבקש (תוך חיובו בהוצאות), והיא מותירה למצער ספק רב - הן באשר להיקף ולטיבן של הזכויות להן המבקש זכאי דהיום, והן באשר לתום ליבו של המבקש. עניין זה כלל לא נזכר בתצהירו של המבקש, והוא התייחס לכך לראשונה במהלך חקירתו (עמ' 3 שורות 1-7 לפרוטוקול) כאשר ציין כי תביעתו דאז התבססה על הסכם שנערך במסגרת אסיפת בעלי מניות שלא מומש בסופו של יום, ולמעשה – בוטל.
כל עניין ביטול ההסכם הקודם ועצם הגשת התובענה הקודמת הינם הרחבת חזית אסורה ולכן אני מקבל את ההתנגדות שהושמעה במהלך הדיון ואינני מתיר הרחבת חזית זו. לפיכך, לא הוכח עניין ביטולו של ההסכם הקודם.
מכל מקום, המבקש לא ביסס טענה זו בראיות, לא התייחס אליה כלל במסגרת סיכומיו, וממילא לא הוכיח אותה, ויש בכך כדי לעורר ספק רב באשר לתוקפו של ההסכם המקורי שמכוחו עותר המבקש למתן סעד הצהרתי, כאמור.
התובענה הקודמת שהגיש המבקש מלמדת לכאורה כי גם המבקש הכיר בכך שאינו זכאי ל-60% ממניות החברות. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי בכתב התביעה שהגיש בעבר הוא כלל לא ציין את הסכם הנאמנות ואת הזכויות שההסכם נשוא התביעה הקימו לו כביכול.
זאת ועוד; גם אמינות גרסתו של המבקש במהלך ההליכים בתיק זה מוטלת בספק. מעבר לכך שהמבקש החסיר פרטים מהותיים בתצהירו, כדוגמת התובענה הקודמת, ופרטים מהותיים אודות החברות, המבקש ציין בתצהירו כי חברת פורום נוסדה על ידו, בעוד שבמהלך חקירתו בפני הוא הודה כי החברה נוסדה בשנת 1996 על ידי אדם אחר והוא רכש אותה רק בשנת 2005 (עמ' 4 שורות 11-22 לפרוטוקול). גם בפער עובדתי בגרסאותיו אלה של המבקש יש כדי לפגום באמינות דבריו, וממילא בהצדקה לאשר את הסעדים שביקש.
לפיכך, איני סבור כי המבקש עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כי הוא זכאי ל-60% מהון המניות של החברות.
סוף דבר
התביעה נדחית.