אברמוביץ גוילי נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

עניינו של ההליך שבכותרת בתובענה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

על פי כתב התביעה, ביום 8.3.11 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים בשובה מעבודתה.

וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) העמידה את שיעור נכותה הצמיתה של המשיבה על 10% בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה הצווארי החל מיום 29.2.12 (ראה פרוטוקול וע"ר מיום 5.3.12)

כעת מונחת לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

לטענת המבקשת עיון בפרוטוקולי המל"ל מעלה כי לא עמד בפניו תיעוד רפואי מעברה של המשיבה. בעניין זה הפנתה המבקשת לשני ממצאים מעברה הרפואי של המשיבה אשר לא באו לידי ביטוי בקביעות המל"ל:

הראשון, צילום עמוד שדרה צווארי שבוצע למשיבה במהלך שנת 2003 והדגים שינויים ניווניים עם הצרה קלה במרווחי חוליות C3-5;

השני, תיעוד על אודות פגיעה קודמת של המשיבה בתאונת דרכים מיום 1.2.09 בשלה אובחנה המשיבה כסובלת מתסמונת צליפת שוט.

המבקשת טענה כי הועדות הרפואיות כלל לא התייחסו לעברה הרפואי של המשיבה וכי הדבר מעיב על קביעותיהן שכן הצילום העדכני שעמד בפני הוע"ר מיום 5.3.12 הדגים ממצאים כמעט זהים לממצאים שנקבעו עוד בחודש יולי 2003.

המשיבה התנגדה לבקשה ועמדה על הצגת מלוא התיעוד הרפואי שעמד לפני הוועדות בעניינה של המשיבה. לגופו של עניין נטען כי הבקשה נסמכת כולה על מסמך רפואי יחיד מיום 1.2.09 שלכאורה לא עמד לפני הועדה והדבר אינו מצדיק בפני עצמו מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

שני הצדדים הגישו תשובות ותגובות מנגד, ואולם משאלה הוגשו שלא ברשות בית המשפט ושלא על פי סדרי הדין, אינני נדרשת להן.

סעיף 6 סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובע כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

את הדיבור "טעמים מיוחדים" פירשה הפסיקה באופן הבא (ראו ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4)77):

טעמים בעניין של משפט- במקום שבו נפל דופי בבירור הרפואי שנערך לשם קביעת הנכות;

טעמים בעניין של עובדה- במקרים שבהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנכותו נקבעה על ידי הוועדה (ראו בספרו של אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית) בעמ' 776 (התשע"ב-2012)).

לאחר שעיינתי בדברים, ובשים לב לעיקרי הפסיקה שהובאו לעיל, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל מחמת דופי אפשרי שנפל בבירור הרפואי שנערך לשם קביעת הנכות.

עיון בדו"חותיהן של שלוש הוועדות הרפואיות שהתדיינו בעניינה של המשיבה מעלה כי אלו נעדרים כל התייחסות פוזיטיבית שהיא לעברה הרפואי של המשיבה בתחום האורתופדי. ודוק', בשים לב לרלוונטיות הממצאים הנוגעים לכאורה לאותו איבר שבגינו נקצב שיעור הנכות, עמוד השדרה הצווארי, ראוי היה לכאורה שאלו יקבלו ביטוי במניין שיקולי הוועדה ולמצער בסיכום חוות הדעת של המומחים מטעמה.

זאת ועוד, עיון בתיקה הרפואי של המשיבה במל"ל, המכיל מעל ל-420 עמודים, כפי שהוגש על ידי בא כוחה מעלה כי לכאורה כלל לא עמד לפני הועדות מטעם המל"ל תיעוד רפואי המעיד על מעורבותה של המשיבה בתאונת דרכים קודמת. כך סיכומי ההיסטוריה הרפואית של המשיבה ובעיותיה הפעילות משנת 2009 מתייחסים אך ורק לציסטה שאובחנה בחודש דצמבר, ללא כל אזכור של תאונת הדרכים.

במקרה דנן, נוכח הספק שמא הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל כלל לא היו ערות לעברה הרפואי של המשיבה, אני רואה מקום להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

כתב מינוי יינתן בהחלטה נפרדת.