אברהמי- סולימנוב ואח' נ' שבתאי ואח'

החלטה בבקשה לסילוק התביעה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף משום שימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט התבקש למחוק כתבי הטענות והראיות מכח חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 או מכח תקנות 100 ו-101 לתקסד"א.

1.הצדדים הינם שכנים המצויים בסיכסוך מתמשך. המשיבים הגישו תביעתם כנגד המבקשים בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוולת הנגישה. לפי הנטען בכתב התביעה, הגישו המבקשים כנגד המשיבים תלונות שווא על נביחות כלבם ותיקור גלגלי רכבם - בחוסר תו"ל למשטרה, אמרו אמירות המהוות לשון הרע, כגון הטענה שהתובע מרביץ להורים שלו ופגעו בפרטיות התובעים בכך ש"הציצו" לביתם וכן "צותתו" לשיחותיהם.

2.למשיבים מספר קלטות: המבקשים טענו כי הגשת הקלטת הראשונה, פרי האזנת סתר פסולה לשיחה שלא היו צד לה - הינה עבירה פלילית אסורה לפי ס' 2 לחוק האזנות סתר ומקל וחומר ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקלטה השנייה שנחשפה לאחר יותר משנה, החסירו המשיבים חלק ממנה ולא תימללו אותו ואילו ההקלטה השלישית שטרם יוצרת יתרון דיוני בלתי הוגן המהווה אף הוא שימוש לא ראוי בהליכי משפט. לטענת המשיבים כל אחד מהנימוקים דלעיל מצדיקים סילוק התביעה על הסף.

3.טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקשים היא כי האזנת הסתר לשיחתם פוגעת בפרטיותם. עוד טענו המבקשים כי בית המשפט הורה למשיבים זה מכבר לגלות את כל הקלטות ואף חייב אותם בהוצאות, אך המשיבים מפרים בריש גלי את צו בית המשפט.

4.המשיבים השיבו כי צריך שיתקיים תנאי חריג מאד על מנת שבית המשפט ימחק תביעה. בתגובתם לבקשה הועלו טענות הנוגעות לבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה. לגופו של ענייין השיבו כי בחלק הקלטת שלא תומלל נשמעים קולות כלבים נובחים. בקשר לטענה בדבר הקלטה אחרת נטען כי מדובר בצעקות שנצעקו ברחוב. ואילו טענה נוספת היא הטענה שההקלטה כללה רק את הדקות הרלוונטיות לתביעה וכי המבקשים רשאים לתמלל חלקים נוספים של השיחה, אם מוצאים שיש רלוונטיות בהם.

5.המבקשים בתשובתם השיבו טענות עובדתיות (הצריכות בירור) בעניין ההקלטות.

6.כאמור מדובר בסכסוך שכנים מתמשך. לתביעה הוגשה תביעה שכנגד, והבקשות המוגשות על ידי הצדדים מטרידות את בית המשפט שלא לצורך. אינני מקבלת את הבקשה, מבלי לנקוט עמדה לגבי עילת התביעה, שטרם הובהרה לי.

7.הבקשה נסבה סביב הטענה לשימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה מציין א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, בעמ' 179:

"שימוש לרעה בהליכי בית המשפט הוא עילה לדחיית תובענה. כאשר תובענה מוגשת לבית המשפט שלא בהליך אחד אלא בשיעורין, כאשר אין היא פורשת את מלוא היריעה והיא לוקה בהיעדר תום לב ובמיוחד כאשר מדובר בתובענה על פי דיני היושר, כמו תובענה לסעד הצהרתי, בנסיבות כאלה מוסמך בית המשפט לדחות את התובענה".

8.הגם שטרם ירדתי לשורשן של הטענות נראה כי קימת מחלוקת עובדתית גם בשאלה אילו קלטות גולו ומה היקף הגילוי. בית המשפט אינו מברר בשלב מקדמי זה את כל הראיות. התביעה, הבקשה לדחייתה, התגובה לה והתשובה לתגובה, מושתתות בעיקר על טענות עובדתיות לצד סוגיות משפטיות, אשר הן עצמן מצריכות הבאת ראיות והכרעה עובדתית. לפיכך, בנסיבות אלו אין מקום, בשלב זה, להורות על סילוק התביעה על הסף. על פי הראיות שיוגשו ובתום הדיון, יוכל בית המשפט לקבוע את ממצאיו העובדתיים ועל פיהם לגבש מסקנותיו המשפטיות.

9.למען הסר ספק יוזכר כי תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1974 קובעת כי: "בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו;הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים".

ברי כי באם יהיה מעוניין ב"כ המבקשים להעלות התנגדויות בהתאם לדיני הראיות, יעשה כן במהלך ישיבת ההוכחות ובסיכומיו.

באם כטענת ב"כ המבקשים ישנן ראיות נוספות שלא גולו, יינתן לכך ביטוי במסגרת ההוצאות שיפסקו.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.